אגודה שיתופית לתחבורה בישראל ב נ' ביבי שלומית

פסק דין

תאונת דרכים שהתרחשה ב-10/2/05 ברחוב סחרוב בראשון לציון. במהלך התאונה פגע חלקו האחורי של האוטובוס בדלתה הפתוחה של רכב הנתבעת שחנה בצד הדרך.

חילוקי הדעות נוגעים לנסיבות התאונה. לטענת התובעת הנתבעת פתחה את דלתה בעת שהאוטובוס היה בנסיעה, כתוצאה מכך נפגע האוטובוס במוקד אחורי שמאלי. הנתבעת טוענת כי פתחה את הדלת כשהאוטובוס עמד לצד רכבה החונה והוריד נוסעים, כי יצאה מן הרכב, סגרה את הדלת כמעט במלואה כשהיא עומדת בין האוטובוס לבין הרכב, ואז האוטובוס החל בנסיעה בהטיה שמאלה ואגב כך משך את דלת הרכב ועימה את הרכב כולו.

שמעתי את עדויות הנהגים ובחנתי את יתר הראיות בתיק, כולל שרטוטים שהוגשו ותמונות הנזק ומקום התאונה, ומצאתי כי גרסתה של התובעת סבירה ועדיפה על פני גרסת הנתבעת.

אפתח ואומר שעדותה של הנתבעת הייתה נרגשת מאוד והיא אף פרצה בבכי מספר פעמים, אולם אף שאני מקבל שהנתבעת עצמה אכן מאמינה בתיאור העובדות שתיארה, תיאור זה אינו סביר ואינו יכול לעמוד במבחן המציאות. טעם הדבר: הנתבעת טענה שיצאה מן הרכב, סגרה את הדלת כמעט במלואה ועמדה בין רכב לבין האוטובוס, אולם היא לא הצליחה להסביר כיצד האוטובוס פגע בדלת (הסגורה כמעט) אך לא פגע בה עצמה. בחקירתה הנגדית אף שינתה מעט מגרסתה וטענה כי בזמן התאונה כבר לא עמדה בין הרכבים אלא מאחורי האוטובוס, אך לא ידעה להשיב לשאלת בית-המשפט מדוע נותרה הדלת פתוחה. העדה השיבה אמנם כי "זה הזמן שדלת צריכה להיסגר", אך תשובה זו אינה סבירה ואינה הגיונית שכן סגירת דלת אורכת שבריר שנייה ואציין כי העדה העידה בעדותה הראשית ש"טרקה" את הדלת.

המסקנה המתבקשת היא שגרסת הנתבעת בנוגע לנסיבות התאונה אינה סבירה ולא יתכן שעמדה בין הרכב לבין האוטובוס. לחילופין, נמצא כי הותירה את דלת הרכב פתוחה לצד האוטובוס למשך זמן רב מן הסביר וגרמה לסיכון.

עדותו של נהג האוטובוס לא נסתרה, ועלתה בקנה אחד עם הודעתו בזמן אמת לתובעת.

בנסיבות אלו, וגם אם אקבל את טענת הנתבעת שהאוטובוס עמד לצד רכבה והוריד נוסעים לפני התאונה – וכאמור: מדובר בגרסאות סותרות, שכן נהג האוטובוס העיד שהיה בנסיעה – עדיין האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת, שכן תקנה 80 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, מטילה עליה אחריות לוודא שהדרך פנויה ואין סיכון לעוברי דרך לפני פתיחת הדלת. הואיל ומצאתי כי הנתבעת פתחה את הדלת או הותירה אותה פתוחה, והואיל והפגיעה היא במוקד אחורי באוטובוס ולא ניתן לצפות מנהג האוטובוס כי יבחין בדלת הנפתחת לצד חלקו האחורי של האוטובוס, אני קובע כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת.

מצאתי אפוא כי גרסת התובעת עדיפה על גרסת הנתבעת וסבירה יותר, ולכן אני מקבל את התביעה. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,357 ₪, צמוד מיום הגשת התביעה (8/9/06) ועד ליום התשלום בפועל, בתוספת אגרה בסך 337 ושכ"ט עו"ד בסך 873 ₪. אני פוסק לעד מטעם התובעת הוצאות בסך 100 ₪ בגין הגעתו לעדות. הוצאותיו ישולמו בידי התובעת.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"א, 10 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: