אגבריה נ' אגבאריה ואח'

פסק דין

1.בקשה על דרך המרצת פתיחה, בגדרה עותר המבקש להצהיר כי כבשים ועזים שנתפסו ביום 8.2.2012 במסגרת ביצוע צו פינוי בתיק הוצאה לפועל מס' 12-01281-11-1 (לשכת ההוצאה לפועל חדרה) (להלן : "תיק ההוצאה לפועל") הינם בעלותו הבלעדית של המבקש.

2.המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב") - אחיו של המבקש, הוא החייב בתיק ההוצאה לפועל, ואילו המשיבה מס' 2 (להלן: "המשיבה") היא גרושתו של דודו של המבקש והיא הזוכה בתיק ובעלת השטח מושא צו הפינוי.

3.לטענת המבקש, ביום 8.2.2012 במסגרת ביצוע צו פינוי מקרקעין, נתפסו 43 עזים וכבשים בדיר המצוי בנכס מושא צו הפינוי, וכי בעלי חיים אלה מצויים, כולם, בבעלות המבקש ואין למשיב זכות בעלות בהם. עוד טוען המבקש כי במהלך שיחה שקיים המבקש עם מוחמד ג'ורבאן - אחד העובדים בצוות בעל התפקיד שביצע את הצו, אישר ג'ורבאן הנ"ל כי הכבשים והעזים נתפסו במרעה ומחוץ לדיר ובעל התפקיד הוביל את בעלי החיים למחסן.

4.לבקשתו, מצרף המבקש כראיה לאמיתות טענתו לבעלות בבעלי החיים תעודות חיסון של משרד החקלאות, הנושאות את שמו ות"ז של המבקש, ואשר מתייחסות לבעלי החיים מושא הבקשה.

5.המשיב הגיש תגובה. בתצהירו התומך בתגובתו טוען הוא, כי בעלי החיים מצויים בבעלות אחיו - המבקש (סעיף 2 לתצהיר) וכי הוא אומנם החזיק ברפת שבנכס מושא צו הפינוי, אולם בעלי החיים לא היו מוחזקים ברפת, כי אם במרעה והם נאספו אל תוך הדיר.

6.המשיבה אף היא הגישה תגובה. לטענתה, נתפסו 36 בעלי חיים ולא 40 כפי שנטען, והדבר עולה מדו"ח ביצוע ההליך - נספחים ב ו- ב1 לתגובה. עוד טוענת המשיבה, כי החייב- הוא המשיב מסתייע בצדדים שלישיים כדי להסתיר את נכסיו ולהערים קשיים על ביצוע צווים שיפוטיים וכי המשיב ידע מראש על הליך הפינוי ותפיסת בעלי החיים, ואף על פי כן לא הודיע הוא למבקש אודותיו- דבר אשר מוכיח כי אין למבקש זכויות בבעלי החיים. עוד טוענת המשיבה, כי המבקש לא נקף אצבע ולא טען כי בעלי החיים בבעלותו.

7.המשיבה הוסיפה וטענה, כי המבקש הגיש בקשה לשחרור בעלי החיים ורשם ההוצאה לפועל דחה בקשתו זו, וכי העדר נתפס בדיר ששייך למשיב, במקרקעין מושא צו הפינוי שניתן כנגד המשיב - דבר המוכיח כי מדובר בבעלי חיים בבעלות המשיב.

8.בד בבד עם הגשת הבקשה על דרך המרצת פתיחה, עתר המבקש למתן צו זמני למנוע מכירת בעלי החיים. בדיון שהתקיים בפניי ביום 4.4.2012 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה "בכפוף להפקדת סך 14,000 ₪ בקופת בימ"ש, יוחזרו הכבשים המוחזקים כיום בג'יסר אל זרקא בידי מר דיב ג'ורבאן לידי המבקש. מאחר והופקדו 8,000 ₪, עם הפקדת 6,000 ₪ נוספים, יוחזרו הכבשים לידי המבקש. כמו כן, מוסכם כי המבקש מקבל לידיו את הכבשים, על פירותיהם, ויוכל לנהוג בהם מנהג בעלים".

9.הצדדים הסכימו כי גורל הכסף המופקד בקופת בית המשפט יהיה תלוי בתוצאת ההליך העיקרי, לאמור, במידה והבקשה תדיחה - יועבר הכסף לידי המשיבה, ואילו היה והתביעה תתקבל - יועבר הכסף לידי המבקש.

10.להשלמת התמונה יצויין כי ביום 4.4.2012 קיימו הצדדים את ההסכמה הדיונית, ובעלי החיים הוחזרו למבקש בנוכחות המבקש, המשיב, מר אורי מיטרני וב"כ המבקש- עו"ד ביידוסי. אין חולקין כי הוחזרו 26 ראשים (ראו תצהירו של מר אורי מיטרני שצורף לתגובת המשיבה).

הכרעה:

11.אין חולקין כי בעלי החיים נתפסו אגב ביצוע צו פינוי, במסגרתו פונתה חלקה בבעלות המשיבה בה החזיק המשיב ובה הקים דיר כבשים (ראו עדותו של המבקש בעמוד 8 שורות 11 ו- 12 : "בסוף התברר שהאדמה שייכת לאשתו של דודי היא המשיבה מס' 2") .

12.על מנת להכריע בבקשה, יש לקבוע תחילה על מי הנטל להוכיח זהות הבעלים בבעלי החיים, ולצורך הכרעה בשאלה זו, יש לבחון אם הכבשים והעזים נתפסו בחצריו של המשיב.

13.לאחר שמיעת הראיות, נראה כי לא נותר ספק שבעלי החיים שהו בדיר ששייך למשיב. המבקש עצמו העיד כי בעלי החיים היו בדיר וכי באותו השבוע שבו נתפסו, הוא ביקש מדודו (גרושה של המשיבה) - בעל הקרקע, שייתן לו אורכה כדי "להוציא אותם" (עדות המבקש בעמוד 8 שורות 25 ו- 26 לפרוטוקול).

14.לאמור לעיל אוסיף, כי למרות גרסתו של המשיב בתצהירו התומך בתגובתו, לפיה "בעלי החיים לא היו מוחזקים ברפת אלא במרעה", הוא שינה את גרסתו והודה בפניי, כי בעלי החיים היו מוחזקים בדיר שהוקם בחלקה מושא צו הפינוי. המשיב טען כי בשטח שבו נתפסו בעלי החיים או בשטח הרפת אין למבקש זכויות כלשהן (ראו עדות המשיב בעמוד 17 שורה 20 ו- 21 לפרוטוקול). המשיב הודה כי הדיר שייך לו: "לא אמרתי לו שהדיר לא שייך לי, אני בניתי את הדיר בכוחות עצמי" (שם, בשורה 30) והכבשים נמצאות בדיר מזה 3-4 שנים (עדות המשיב בעמוד 18 שורה 2 לפרוטוקול ועדותו בעמוד 17 שורה 23 : "הוא העביר את הכבשים לפני 3-4 שנים ואני נתתי לו").

15.די באמור לעיל כדי להוכיח כי בעלי החיים נתפסו בשטח המצוי בחזקת המשיב (בדיר המצוי בחצריו ואשר הוא- המשיב, בנה). מסקנה זו, לפיה בעלי החיים שהו בדיר הכבשים בשטח מושא צו הפינוי, מקבלת חיזוק מן הרשום בדו"ח ביצוע הפעולה שנרשם ע"י מיטרני בזמן אמת: "במהלך הפעולה, אחד מעובדי החייב שיחרר את הכבשים והגדיים שנתפסו בשטח כדי שלא נוכל לתפוס אותם", ועל עובדות אלה חזר מר אורי מיטרני בתצהירו (סעיף 3 לתצהירו) ובעדותו בפניי, ועדותו היתה מהימנה עליי.

16.מסקנת ביניים: הכבשים נתפסו בחצריו של המשיב, ועל כן הנטל להוכיח כי כבשים אלה אינן בבעלותו, כי אם בבעלות המבקש, מוטל הוא על המבקש, וזאת לאור סעיף 28 (א) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז- 1967 הקובע כדלהלן: