אגברה נ' בנק דיסקונט לישראל- המשרד הראשי- המחלקה המשפטית ואח'

החלטה

1.בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף.

2.התובע אברהם אגברה (להלן:"המשיב" או "התובע") הגיש תביעה כנגד הנתבע 1 בנק דיסקונט כנגד ב"כ הבנק דאז, עו"ד עמירם רוזנברג (להלן:המבקש) וכנגד מר משה רוזנברג, מנהל משרדו של עו"ד רוזנברג.

המבקש שימש כעו"ד מטעם בנק דיסקונט לישראל. במסגרת הליכי הוצל"פ שנקט הבנק כנגד המשיב מונה המבקש ע"י ראש ההוצאה לפועל ככונס נכסים למוסך בבעלות המשיב. המוסך נמכר באישור ראש ההוצל"פ בחודש יולי 2001. בכתב התביעה נטען כי נגרמו לתובע נזקים בגין התנהלות הבנק והתנהלות יתר הנתבעים והוא עתר לחייבם בתשלום הסך של 1,800,044 ₪.

3.בשנת 2003 הגיש המשיב בקשה לצו כינוס במסגרת הליכי פשיטת רגל. ביום 13.4.2004 ניתן צו כינוס לנכסי המשיב (פש"ר 1378/04). בסופו של הליך ניתן למשיב ,ביום 18.6.09, הפטר חלוט מכל חובותיו.

4.ביום 18.10.2009 הגיש המשיב את התביעה שבפני . בכתב התביעה נטען בין היתר כי המבקש התרשל בתפקידו ככונס נכסים, מכר את המוסך השייך למשיב במחיר נמוך משוויו. עוד נטען כי המשיב שילם למבקש סך של 94,000 ₪ בשנים 2001-1999 וסכום זה לא דווח לתיק ההוצאה לפועל ולא נזקף על חשבון חובו של התובע לבנק.

5.לטענת המבקש, התביעה הוגשה 3 חודשים בלבד לאחר קבלת ההפטר.עוד נטען כי המשיב הסתיר את עילת תביעתו מכונס הנכסים ומבית המשפט של פשיטת הרגל, ולא פרט את זכותו הנטענת בפני כונס הנכסים ובפני בית המשפט.

6.המבקש טוען כי המשיב מנוע ומושתק מלהגיש תביעתו שעה שכל הזכויות שצמחו לו בתקופה שקדמה לפשיטת הרגל ובתקופת פשיטת הרגל,שייכות לכונס הנכסים או לנאמן. לטענתו ככל שקיימות למשיב זכויות המתייחסות לתקופה שקדמה למתן צו ההפטר הרי שאלו היו שייכות לכונס הנכסים ולנושים שאחד מהם הוא הבנק שנמחקו לו חובות לאחר מתן צו ההפטר.

7.בנוסף טוען המבקש כי במסגרת הליך פשיטת הרגל הבנק מחק למשיב את כל חובותיו המסתכמים בסך של 7,046,756 ₪. לא יתכן כי המשיב יופטר מחובו כלפי הבנק ובמקביל יגיש תביעה כנגד הבנק וזה לא יוכל לקזז כל סכום בו יחויב.

הנתבע 3 מצטרף לכל טענות המבקש ומוסיף כי הגשת התביעה נעשתה בחוסר תום לב וגם מטעם זה יש לדחותה.

הבנק מצטרף לכל הטענות הנ"ל. בנוסף, הגיש הבנק בקשה נפרדת לדחיית התביעה על הסף בטענת מעשה בי"ד, התישנות והשתק שיפוטי.

8.המשיב טוען כי נהג בתום לב ולא הסתיר דבר מכונס הנכסים ומהנושים.לדבריו הוא אמר במפורש לעורכת הדין אשר ייצגה אותו בהליך פשיטת הרגל , כי בכוונתו לתבוע את הבנק בשל רשלנותו והוא לא הסתיר כוונתו זו. עורכת דין זו אמרה זו כי אין זה המקום ואין זה הזמן להגיש תביעה זו. עוד טוען המשיב כי הוא אדם פשוט ותמים שלא ידע שעליו לרשום בדוחות אשר הוגשו בהליכי פשיטת הרגל את כוונתו להגיש תביעה.

לאחר הגשת תגובת המשיב , ביקשתי ממנו להמציא את המסמכים מטעמו שהוגשו לכנ"ר. מסמכים אלו לא הוגשו ואין מחלוקת כי עילת התביעה בתביעה שבפני לא הובאה ולא פורטה בפני הכנ"ר.

בהמשך טען המשיב כי הבנק לא הגיש תביעת חוב במהלך הליך פשיטת הרגל ותביעתו אינה מצויינת ברשימת הוכחות החוב.

עוד נטען על ידו כי המבקשים 2 ו-3 פעלו כלפיו בחוסר תום לב,תוך ניצול תמימותו.כמו כן הם ביצעו מעשי מרמה והפרת אמונים במסגרת עסקת המכר. לטענת המשיב רק במהלך הליכי פשיטת הרגל של המשיב התברר לו כי הנתבעים 2 ו-3 כלל לא דווחו על מכירת הנכס או לא נקטו בכל פעולה לצורך העברת הבעלות בנכס לידי הקונה.

9.הדיון בבקשה התקיים ב27/4/11 ובתום הדיון ניתנה לתובע ארכה להודיע עמדתו לעניין אופן המשך ניהול ההליך. התובע הגיש בקשה לסעד הצהרתי לבית המשפט של פשיטת הרגל ועתר לקבוע כי הוא זכאי לתבוע את הבנק. בקשתו זו נדחתה בהחלטת כב' השופטת נחליאלי חייט מיום 17/8/11 במסגרתה נקבע כי טענות הסף המוגשות כנגד התביעה יתבררו בפני בית המשפט הדן בתביעה ואין מקום לאפשר לחייב לעקוף זאת בכסות של בקשה לסעד הצהרתי.

10.לטעמי, יש לקבל את טענת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן.

11.כאשר הופטר התובע מחובו כלפי הבנק הוא אינו יכול להגיש תביעה כנגדו בגין עילה שהתגבשה קודם לצו הכינוס. הדעת אינה סובלת כי התובע לאחר שהופטר מחיובו כלפי הבנק והוא נהנה מהגנת צו ההפטר יוכל לפתוח בהליכים כנגד הבנק בעניין הנובע מטיפולו של הבנק בחוב זה. אין זה נכון לשלול מהבנק את זכות הקיזוז העומדת לו ואין זה תקין לאפשר לחייב לנקוט בהליכים בגין עילת תביעה שהתגבשה קודם לכינוס. השאלה האם מצויה תביעת הבנק ברשימת הוכחות החוב לא נתבררה די צורכה, אך עובדה זו אינה מעלה ואינה מורידה בעיני. גם אם לא הוגשה תביעת חוב ע"י הבנק, צו ההפטר מונע מבעדו לדרוש מהתובע לשלם את חובו, ועל כן הנימוק לדחיית התביעה על הסף בעינו עומד.

12.ביחס לנתבעים 2 ו3 וגם ביחס לבנק יש לדחות את התביעה על הסף מטעמים של השתק שיפוטי;

כלל ידוע הוא, כי בעל דין אינו רשאי לטעון טענה עובדתית או משפטית הסותרת טענה אותה העלה קודם לכן, בין אם באותו הליך שיפוטי ובין אם בהליך שיפוטי אחר, באשר התנהלות זו נגועה בחוסר תום לב דיוני ויש בה כדי להביא ליצירת השתק שיפוטי כנגדו. כלל זה חל אף בהליך נגד יריב אחר, אשר לא היה צד להליך הראשון (שבעניינו לא נוצר מעשה-בית-דין) (ע"א 513/89 Interlego נ' Exin-Lines, פ"ד מח(4) 133 (1994), סעיפים 4-10 לפסק דינה של כב' השופטת דורנר; רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט(6) 625 (2005), סעיפים 9-12 לפסק דינו של כב' השופט גרוניס).