אגבאריה(אסיר) נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשת העורר לשינוי תנאי עיכוב הביצוע אשר נקבעו לגביו בהחלטת כב' השופטת גופר ביום 22.12.10.

מדובר בעורר אשר נגזרו עליו 4 חודשי מאסר בפועל ואשר לגביהם נקבע, כי לא יוכל לרצותם בדרך של עבודות שרות והכל כמפורט בגזר דינה של כב' השופטת גופר מיום 22.12.10.

לאחר מתן גזר הדין וכאמור לעיל, הגיש העורר בקשה לעיכוב ביצוע אשר התקבלה בתנאים הבאים;

א.הפקדת סך של 10,000 ₪ במזומן.

ב.התייצבות יומית במשטרת אום אלפאחם.

ג.חתימה על התחייבות בסך 10,000 ₪.

ד.איסור יציאה מן הארץ.

כב' בית המשפט קמא קבע, כי הוא משית על העורר תנאים מכבידים וזאת מאחר שהגם שמדובר בתקופת מאסר קצרה הרי שמדובר בנאשם שהתנהגותו במהלך המשפט הייתה בעייתית ביותר וכן מדובר בנאשם שלא התייצב לדיונים רבים, גרם לסחבת רבה ואף מסר מידע לא מהימן. עד כאן לשונו של בית המשפט קמא.

העורר שלא השלים עם החלטה זו הגיש הודעת ערר דחופה בה טען שמצבו הכלכלי הינו בכי רע ולכן ביקש להורות על המרת סכום הפיקדון בחתימת שני ערבים נוספים או לחלופין הפחתת סכום הפיקדון לסך של 2,000 ₪.

עקב אירועים שונים שלא כאן המקום לפרטם, לא התקיים דיון ענייני בבקשתו של העורר, ולאחר שהתיק הגיע לבית המשפט העליון, קבע בית המשפט העליון שבית המשפט המחוזי יקיים דיון בבקשה בהקדם האפשרי ולא יאוחר מהיום.

בהתאם להוראת בית המשפט העליון והגם שהתיק לא היה בטיפולי מלכתחילה, קבעתי דיון בפניי ליום 19.1.11 בשעה 09.00 אלא שאז הסתבר שהעורר כבר עצור ואיש לא דאג לזמנו באמצעות יחידת הליווי.

משכך, קבעתי דיון דחוף נוסף בפניי להיום כשבזו הפעם הוריתי למזכירות להמציא מיד הודעה ליחידת הליווי לדאוג לזימונו של העורר להיום.

בטרם אפנה לגופה של החלטה אבקש לתאר את השתלשלות האירועים כפי שהייתה באולם במשך החצי השעה האחרונה וכדלהלן:

בפתח הדיון הודיע עו"ד ג'בארין ב"כ העורר, כי למעשה העורר חוזר בו מכל בקשותיי הן באשר לשינוי תנאי השחרור והן באשר לעצם הגשת הערעור לגופו שהוגש מלכתחילה על ידי העורר עצמו שלא באמצעות הסנגוריה הציבורית.

לאחר הדברים האלה, העורר עצמו פנה לבית המשפט וביקש להבהיר, כי הוא עומד על ערעורו וכי הוא עומד על בקשתו אלא שבניגוד לבקשתו המקורית, בה ביקש להפקיד סך של 2,000 ₪ בלבד, הודיע כי אפילו סכום זה אין בידו להפקיד וכי הוא מבקש וכך ביקש גם בא כוחו שאביו יחתום על ערבות להבטחת תנאי השחרור.

כשניסיתי לברר האם יש לאביו של העורר יכולת כלכלית, הודיעני הסנגור המלומד, כי אכן אביו של העורר עובד כנהג טיולית וממילא יש לו יכולת כלכלית.

משכך, פניתי לבאת כוח המשיבה וזו ברוב הגינותה הסכימה כי סכום הפיקדון יופחת לסך של 5,000 ₪ בלבד.

כשניסיתי לבדוק שוב האם אביו של העורר מסוגל להפקיד סכום זה הסתבר לפתע, כי הוא כלל לא עובד לא כנהג טיולית ולא בכלל וכי למעשה אף הוא מתקיים מהבטחת הכנסה.

בנסיבות אלה ברור שאין כל שחר לבקשת העורר ולפיה, אביו יחתום על ערבות להבטחת התייצבותו שכן חתימה על התחייבות מעין זו בהינתן מצבו הכלכלי של אביו של העורר משולה "לאות מתה".