אברהמי ואח' נ' עירית בני ברק ואח'

           בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת י' שבח) מיום 28.6.2017 אשר דחה את בקשת המבקשים להורות על עיכוב ביצוע פסק דין עד להכרעה בתובענה שהגישו לביטולו.

1. במסגרת פיתוח אזור התעשייה בבני ברק הגישו המשיבות לבית משפט השלום בתל-אביב תביעה לסילוק יד של המבקשים והמשיב 4 (ת.א. 44211-04-13) (למען הנוחות ייקראו המבקשים והמשיב 4 להלן יחד:המבקשים). באותו הליך הגיעו הצדדים להסכמה לפיה המחלוקות ביניהם יופנו לבוררות. ביום 8.1.2015 הגיעו הצדדים להסכם לפינוי המקרקעין (להלן: הסכם הפינוי) לפיו המבקשים יפנו את הנכס שבו הם מחזיקים (להלן: הנכס) כנגד תשלום פיצויים שיקבע הבורר עו"ד אסא זוהר (להלן: הבורר) וביום 18.5.2016 הכריע הבורר כי המבקשים הם בעלי רישיון הדיר במקרקעין, כי אין להם זכויות קנייניות כטענתם, וכי סך הפיצוי המגיע למבקשים הוא 1,250,000 ש"ח בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ש"ח (להלן: פסק הבוררות, מב3/ד). המבקשים לא השלימו עם פסק הבוררות והגישו בקשה לביטולו (הפ"ב (מחוזי תל-אביב) 3410-07-16) ואילו המשיבים הגישו בקשה לאישורו (הפ"ב (מחוזי תל-אביב) 66740-16-16). בית המשפט (השופטת י' שבח) איחד את הדיון בתובענות וביום 18.12.2016 הגיעו הצדדים להסכמה אשר קיבלה תוקף של פסק דין ולפיה:

"שלושת מבקשי הביטול, מסכימים לפינוי הנכס תוך 75 יום מהיום כנגד קבלת סך של 1,000,000 ש"ח על חשבון הפיצוי. עוד הוסכם שמסכום זה תקדים המשיבה ותשלם למבקשים סך של 100,000 ש"ח תוך 7 ימים לצורך מימון הוצאות מידיות.

היתרה שפסק הבורר, דהיינו סך של 290,000 ש"ח, תופקד בקופת בית המשפט תוך המועד הזה. המבקשים מקבלים על עצמם להמציא למשיבה אישור רשויות המס על פטור מניכוי מס במקור, או פטור חלקי, שאם לא כן ינוכה מס לפי החוק.

יעמדו המבקשים בהסכם ויפנו את הנכס כולו תוך 75 יום כאמור, יבוטל החלק הכספי של פסק הבוררות, ושלושת המבקשים וכן 4 אחיותיהם יהיו רשאים להגיש לבית המשפט תביעה כספית לפיצויים, והמשיבה לא תטען כי לא מגיע להם פיצוי מחמת הסיבה שאינם מחזיקים.

והיה והנכס לא יפונה כולו כפי המוסכם תוך 75 יום, ההסכמה תבוטל, ופסק הבוררות יאושר, על כל חלקיו, ללא צורך בדיון נוסף, עת הפיצוי שקבע הבורר ישולם רק כנגד פינוי בפועל.

לא תוגש תביעה כספית תוך 120 יום מהיום, יחשבו המבקשים, וכן ארבע אחיותיהם, כמי שוויתרו על הזכות להגיש תביעה כספית, פסק הבורר יאושר על כל חלקיו, וסכום הפיצוי הנקוב בו ישולם למבקשים, ובלבד שפינו את הנכס" (להלן: פסק הדין המוסכם).

           יצוין כי במעמד הדיון אישרו המבקשים וכן בא כוחם את ההסכמה הנ"ל (ראו פרוטוקול הדיון מיום 18.12.2016, בעמ' 9, מב3/ז). אלא שחלף פינוי הנכס והגשת תביעה כספית נגד המשיבות, הגישו המבקשים ביום 14.2.2017 תובענה לביטול פסק הדין המוסכם בטענה כי הוא ניתן בחוסר סמכות וכי הבקשה לביטול פסק הבוררות הייתה אמורה להתנהל בבית משפט השלום. עוד נטען כי המשיבות הפרו את חובותיהן לפי פסק הדין המוסכם בכך שלא שילמו את הפיצוי על פיו עד ליום 25.12.2106. המבקשים הוסיפו ועתרו למתן סעד זמני לפיו יעוכב ביצוע פסק הדין המוסכם עד להכרעה בתובענה שהגישו לביטולו. המשיבות מצדן הגישו בקשה ללשכת ההוצאה לפועל לפנות את המבקשים בהתאם להוראות פסק הדין (תיק 514000-05-17).

2. בהחלטתו מיום 28.6.2017 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה למתן סעד זמני וקבע כי המבקשים אינם מכחישים את גרסת המשיבות לפיה הם לא שיתפו פעולה עם המשיבות ולא העבירו להן את הפרטים הנדרשים על מנת שיוכלו להעביר אליהם את הפיצוי על פי פסק הדין המוסכם. בית המשפט הוסיף וציין כי המשיבות הפקידו את מלוא סכום הפיצוי על פי פסק הדין, בניכוי מס, בלשכת ההוצאה לפועל. בית המשפט קבע כי להתנהלות זו של המבקשים השלכות בכל הנוגע לתום ליבם וכי סיכוייה של עילת התביעה הנסמכת על טענת הפרה יסודית אינם גבוהים. בהקשר זה הוסיף בית המשפט וציין כי הנחת המשיבות לפיה המבקשים התחרטו על כך שהסכימו להסדר הפשרה המצריך אותם להגיש תביעה כספית לשם הגדלת הפיצוי, "אינה קלוטה מן האוויר". בית המשפט הוסיף וקבע כי סיכויי התובענה בכל הנוגע לעילת הביטול השנייה - הסמכות העניינית, אינם גבוהים אף הם וזאת בהינתן השתלשלות העניינים הדיונית ממנה עולה כי החלטת בית משפט השלום בהליך הפינוי לא כוננה את הליך הבוררות אלא ההסכם שנחתם בין הצדדים. טעם נוסף שבו תמך בית המשפט המחוזי את מסקנתו בהקשר זה הוא העובדה שהמבקשים הם שהגישו את בקשת הביטול לבית המשפט המחוזי, מבלי שעתרו להעביר את הדיון לערכאה המוסמכת כפי שיטתם היום. אשרלמאזן הנוחות נקבע כי המחלוקת המהותית בין הצדדים היא על היקף הפיצוי שיינתן למבקשים בגין פינויים מהנכס להבדיל מהמשך החזקה בו, כפי שעלה בבירור מהסכם הפינוי. בית המשפט הוסיף וציין בהקשר זה כי אף שמדובר בבית מגורים, אין חשש למצב בלתי הפיך "שהרי עצם הפינוי הינו בגדר הבלתי נמנע, ורק מועדו ומחירו עשויים להשתנות". מן הטעמים שפורטו, דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה.

           למען שלמות התמונה יצוין כי ביום 27.6.2017 קבעה רשמת ההוצאה לפועל כי הפינוי של המבקשים מן הנכס יבוצע ביום 10.8.2017. עוד יצוין כי בית המשפט המחוזי ביקש לקבוע דיון בתובענה ביום 16.7.2017 על מנת לבחון אפשרות לסייע לצדדים לסיים את התיק, אך המבקשים ביקשו לדחות את הדיון לחודש ספטמבר ש"ז.

3. בבקשת רשות הערעור דנן שבים המבקשים וטוענים כי פסק הדין ניתן בחוסר סמכות עניינית וכי המשיבות הפרו את התחייבותן על פי פסק הדין ועל כן הסכם הפשרה בוטל כדין. אשר למאזן הנוחות נטען כי המבקש 1 מתגורר בנכס קרוב ל-46 שנים עם משפחתו וכי משהמשיבות לא הקדימו ושילמו למבקשים 100,000 ש"ח לצורך מימון הוצאות מיידיות כפי שנקבע בפסק הדין המוסכם, לא היה באפשרותו למצוא דיור חלופי. לטענת המבקשים פינוי הנכס יגרום לנזק בלתי הפיך, בפרט משבדעתן של המשיבות להרוס אותו לאחר הפינוי.