אברהם(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

זהו ערר העורר על החלטת בימ"ש השלום לתעבורה בתל אביב-יפו (להלן: בית משפט קמא), לפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, ב-תעמ"ת 41372-08-11.

בבסיס בקשת המעצר מצוי כתב אישום שהוגש נגד העורר, בו יוחסו לו המעשים והעבירות הבאות:

א.בתאריך 20.6.2011 נעצר העורר כשהוא נוהג באופנוע, כשהוא פסול מלהחזיק ברישיון נהיגה. העורר נפסל מלהחזיק ברישיון נהיגה על ידי משרד הרישוי וזאת ללא הגבלת זמן, עוד ביום 6.2.2005 (התלייה), וביום 20.10.2005 (פסילה של מכון רפואי), כאשר דבר הפסילה הודע לעורר בהזדמנויות שונות. בגין כך יוחסו לעורר עבירות של נהיגה בפסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה בקשר עם סעיף 1+51 לפקודת התעבורה. נהיגה באופנוע ללא רישיון נהיגה תקף, ללא ביטוח שכיסה את שימושו באופנוע, עבירות לפי סעיף 10(א) ו- 38(1) לפקודת התעבורה וסעיף 2(א) לפקודת התעבורה (להלן: האישום הראשון).

ב.בתאריך 19.7.2011 זומן העורר לתחנת המשטרה לצורך חקירה, בחשד להפרת תנאי מעצר בית בו היה נתון בגין הליך אחר. העורר הגיע לתחנת המשטרה כשהוא נוהג באופנוע נשוא האישום הראשון, כשהוא פסול וללא רישיון נהיגה בתוקף, כאשר רישיון האופנוע נפסל נוכח הוראת קצין המשטרה על השבתת האופנוע.

בצאת העורר מתחנת המשטרה, הוברר כי נהג באופנוע כשהוא שיכור ונתון תחת השפעת סמים, כאשר עיניו היו אדומות, היה לחוץ והתנהגותו היתה רדומה, התנודד בעמידה וחזר על עצמו מספר פעמים.

העורר נדרש למסור דגימת שתן לצורך בדיקת שכרות, אך סירב. בגין האמור, יוחסו לעורר עבירות של נהיגה בשכרות,לפי סעיף 62(3) + סעיף 39א לפקודת התעבורה בקשר עם סעיף 38(1) לפקודת התעבורה, בקשר עם תקנה 26(2) לתקנות התעבורה; נהיגה בזמן פסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה בקשר עם סעיף 51+1 לפקודת התעבורה; נהיגה בפסילת רישיון רכב, לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה בקשר עם סעיף 57א(א)(2) לפקודת התעבורה; נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לסוג רכב, לפי סעיף 10(א)+38(1) לפקודת התעבורה; נהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה. (להלן: האישום השני).

ג.בעת הדיון בבקשת המעצר לא חלק ב"כ העורר על קיומן של ראיות לכאורה, ככל שנוגע הדבר לאישומים הראשון והשני, למעט העבירה של נהיגה בשכרות משלטעמו, לשוטרים שעצרו את העורר בצאתו מתחנת המשטרה, לא היה כל בסיס חוקי לדרוש מן העורר דגימת שתן לבדיקה, שכן הראיות לכאורה המבססות קיומן של מאפייני השכרות בהתרשמות השוטרים שעצרו את העורר בצאתו מתחנת המשטרה, הן קלושות שלא לומר מופרכות על פניהן, משהשוטרת שחקרה את העורר ארוכות, זמן קצר לפני צאתו את תחנת המשטרה נמנעה מלהתיחס למאפיינים אלה במהלך גביית הודעתו בתחנת המשטרה. משכך, ובהיעדר בסיס חוקי לדרישה הנ"ל, אין לזקוף את סירובו של העורר למתן דגימת שתן, לחובתו.

בהתחשב באמור, ביקש ב"כ העורר להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בית מוחלט בפיקוחו של אמו או אשתו. כל זאת, חרף העובדה שתסקיר המעצר שלל חלופה זו מכל וכל.

ד.בית משפט קמא בהחלטה ארוכה ומנומקת ולאחר שהתייחס לטיעוני הצדדים, הורה על הארכת מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו, תוך שהוא דוחה חלופת מעצר שהוצעה בהתבססו על תסקיר שלילי שהגיש שירות המבחן.

ה.ד י ו ן

לא מצאתי כי נפלה שגגה מלפני בית משפט קמא, עת הורה על הארכת מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. ולהלן נימוקיי:

1)באשר להסתייגותו של ב"כ העורר מקיומן של ראיות לכאורה, ככל שנוגע הדבר לביצוע עבירה של נהיגה בשכרות על ידי העורר, אומר כך:

אכן, על פניו, קיימת לכאורה תמיהה הכיצד זה שוטרת שחקרה את העורר בתחנת המשטרה לפני שזה נעצר על ידי שוטרים בצאתו מתחנת המשטרה, לא הבחינה במאפייני השכרות, ומאידך, האחרונים כן הבחינו במאפייני השכרות וציינו אותם; אך עדיין אין בסתירה לכאורה עליה מצביע ב"כ העורר, כדי לקעקע את המערך הראייתי כולו, עליו מתבססת העבירה המיוחסת לעורר; דווקא העורר בהעלותו מספר גרסאות לא אחידות באשר להסכמתו/אי הסכמתו/חזרתו מהסכמתו ליתן דגימת שתן בגין התרשמות השוטרים ממאפייני שכרותו, היא זו שמחזקת את הראיות לכאורה נגדו בעבירה חמורה זו של נהיגה בשכרות.

2)עברו הפלילי והתעבורתי של העורר הינו מכביד ביותר. לחובתו 18 הרשעות קודמות בתעבורה, כך גם עברו הפלילי כולל עבירות רכוש, אלימות וסמים, משנדון בעבר למספר תקופות מאסר ממושכות.

3)העבירות נשוא כתב האישום כאן נעברו על ידי העורר בתקופה שבה היה נתון העורר במעצר בית בגין הליכים בתיק אחר, ובפרק הזמן שהותר לו לשהות מחוץ לביתו, קרי: שלא תוך הפרתו של מעצר בית, אך כאמור תוך היותו נתון תחת "מטריה" של מעצר בית ונתון לפיקוח מפקחים כשבית המשפט נותן בו אמון שלא ינצל שחרורו על מנת לבצע עבירות אחרות.

בנוסף לכל אלה, תלוי ועומד נגד העורר אישום בעבירה של נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון תקף ושימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח רכב תקפה ושימוש ברישיון נהיגה מזויף בגין אירוע מיום 30.9.2009.

4)תסקיר המעצר שהוגש על ידי שירות המבחן במטרה לבחון אפשרות לשחרורו של העורר לחלופת מעצר, הינו תסקיר שלילי שאין בו כל המלצה על שחרורו של העורר לתנאי מעצר בית, משהתרשמות עורך התסקיר היתה כי העורר אינו ראוי לאמון לאור הסיכון הנשקף ממנו ומבנה אישיותו;כך גם המפקחות שהוצעו על ידו – אמו ואשתו של העורר – לא נמצאו ראויות לשמש מפקחות הולמות לחלופת מעצר שתוכלנה לפקח על העורר.

5)טרונייתו של ב"כ העורר המופנית כלפי עורך התסקיר לפיה מי שערך תסקיר המעצר בעניינו של העורר, הגיש כבר בעבר תסקירי מעצר שליליים בהליך אחר, וחרף זאת החליט ביהמ"ש שם לשחרר העורר לחלופת מעצר יותר משהיא מבססת את טיעונו מחלישה אותו, שכן על פי מבחן התוצאה, נמצא העורר כמי שאינו ראוי למתן אמון לאור מעלליו המתוארים כאן.

לא מצאתי כל בסיס לטרונייתו האמורה של ב"כ העורר כלפי עורך התסקיר; לעורך התסקיר אין כל ענין אישי עם העורר, וכמוהו כשאר העושים במלאכה זו של עריכת תסקירים, אמונים על עשיית מלאכתם באובייקטיביות ובמקצועיות. הטלת דופי בכישורי עורך התסקיר רק על שום שהמלצתו אינה עולה בקנה אחד עם ציפיות העורר, או בא כוחו הינה מעשה שראוי היה להימנע ממנו, וטוב היה עושה ב"כ העורר לו נמנע מהעלאתה של טענה זו.