אברהם ואח' נ' אידלבוים ואח'

פסק דין

א. מבוא

בפניי תביעה כספית בסך 395,000 ₪, שהוגשה על ידי התובעים כנגד הנתבע לתשלום פיצוי מוסכם על פי הסכם מכר בו התקשרו הצדדים בחודש מאי 2008 (להלן: "ההסכם"), לפיו רכשו התובעים חלק מזכויות הבעלות של הנתבע במקרקעין המצויים בכפר תבור, כמפורט במבוא להסכם המכר (להלן: "הנכס ו/או "המקרקעין"").

סכום התביעה כפי שהוגש כולל בחובו דרישת תשלום בסך 347,480 ₪, בגין הפיצוי המוסכם על פי סעיף 6 להסכם וכן דרישה נוספת להשבת סך של 32,629 ₪, אשר שילמו התובעים לטענתם עבור מיסים שהיו אמורים להשתלם במלואם על ידי הנתבע.

בבסיס התביעה עומדות טענות התובעים כי הנתבע הפר את ההסכם בהפרה יסודית, באופן המזכה אותם בקבלת הפיצוי המוסכם וכן כי הסכם הפשרה עליו חתמו ביום 21.6.09 (להלן: "הסכם הפשרה"; צורף כנספח ח' לכתב התביעה), באמצעות בא כוחם, לפיו הם מוותרים על כל התביעות כנגד הנתבע בקשר עם ההסכם, נחתם תחת כפייה ועושק ולפיכך דינו בטלות.

מטעמו של הנתבע הוגש כתב תביעה שכנגד בסך 347,480 ₪, במסגרתו נטען על ידו כי התובעים הפרו את ההסכם באופן המזכה אותו בתשלום הפיצוי המוסכם על פיו.

בדיון שהתקיים בפניי ביום 16.6.10, הודיע ב"כ הנתבע כי התביעה שכנגד הוגשה רק למקרה שייקבע כי ויתורם של התובעים על העדר תביעות כנגד הנתבע על פי הסכם הפשרה, הינו חסר תוקף. (עמ' 4 לפרוטו' שורה 4).

במסגרת דיוני ההוכחות הובאו בפני ראיות הצדדים ונשמעו העדים כדלקמן: מטעם התובעים הוגש תצהירו וכן נשמעה עדותו של העד אליהו טורג'מן, שהינו אחד מבעלי המניות והמנהלים אצל התובעת 3 (להלן: "טורג'מן"), כן נשמעה עדותו בע"פ של עו"ד אברהם דיין אשר ייצג את התובעים מול הנתבע במסגרת התקשרותם בהסכם (להלן: "עו"ד דיין"). מטעמו של הנתבע נשמעה עדותו בע"פ של עו"ד צבי אנגלנדר, אשר היה למי שייצג את הנתבע בהתקשרותו עם התובעים על פי הסכם המכר (להלן: "עו"ד אנגלנדר").

עד נוסף אשר הוזמן למתן עדות מטעם הנתבע, הינו העד מר אלי גבאי, המשמש כסגן מנהל מס שבח בטבריה. עדותו של העד גבאי לא נשמעה לאחר שזה התייצב במועד שנקבע לשמיעת עדותו והודיע כי עדותו בקשר עם הידיעות והמעשים שבוצעו על ידו בקשר עם עבודתו ברשות המיסים הינה אסורה על פי דין.

בהתאם להחלטתי הוגשו סיכומים בכתב מטעם הצדדים, לרבות סיכומי תשובה מטעם התובעים, ולפיכך הגיעה השעה להכריע במחלוקת שבפניי.

ב. הרקע

בחודש מאי 2008, התקשרו התובעים עם הנתבע לרכישת המקרקעין אשר בבעלותו. התובעים היו מיוצגים על ידי עו"ד דיין וההסכם נחתם על ידם במשרדו.

הנתבע, שהינו אזרח ישראלי, אשר מתגורר בארה"ב, חתם על ההסכם ביום 29.5.08 בפני קונסול ישראל במיאמי, וייצוגו מול התובעים בהסכם נעשה באמצעות עו"ד אנגלנדר, כך שהתובעים והנתבע מעולם לא נפגשו באופן אישי.

ההסכם דווח על ידי הצדדים לרשויות המס, והנתבע שילם את מס השבח בסך 657,423 ₪, בהתאם לשומה עצמית (ראה נספחים ג'1-ג'2 לתצהירו של טורג'מן).

על אף האמור בסעיף 3.1.2 להסכם, הסכימו הצדדים כי יוותר בנאמנות בידי עורכי הדין המייצגים, סך של 50,000$ מכספי התמורה, לצורך הבטחת קבלת אישורי המיסים מצד הנתבע ובהתאם להוראות הנאמנות בהסכם המכר.

התובעים מצידם, העבירו לידי הנתבע את כל כספי התמורה כפי התחייבותם על פי ההסכם, בסך של 3,474,979 ₪ (מתוך הסך הנ"ל שולם על ידי התובעים ביום 30.6.08, היטל השבחה בעבור המקרקעין בגין חוב של הנתבע בסך 1,254,979 ₪).

בחודש דצמבר 2008, הוציא משרד מיסוי המקרקעין שומת מס שבח לפי מיטב השפיטה, לפיה על הנתבע לשלם תוספת מס שבח, מעבר לזה אשר ששולם על ידו על פי השומה העצמית, בסך של כ – 600,000 ₪ נוספים. הנימוק לתוספת, כפי שפורט על ידי הרשות במכתבה מיום 14.12.08, הינו כי התמורה המוצהרת אינה משקפת את שווי הנכס. (ראה נספח ו'1 לתצהירו של טורג'מן). יוער כי כפועל יוצא מהאמור עלה גם סכום מס הרכישה החל על התובעים.

לאחר הוצאת השומה החל הנתבע באמצעות עו"ד אנגלנדר לנקוט בהליכי השגה וערר על קביעתו הנ"ל של משרד מיסוי המקרקעין.

כפי טענתם של התובעים, הימשכותם של ההליכים האמורים בהם נקט הנתבע מול רשויות המס, כפי שיפורטו להלן בפרק הראיות, הביאו לידי כך שהנתבע הפר התחייבותו על פי סעיף 4 להסכם, לפיו התחייב כי העברת הבעלות בנכס על שם התובעים בלשכת רישום המקרקעין, תיעשה לא יאוחר מתשעה חודשים מיום החתימה על ההסכם, קרי: עד ליום 1.3.09.

לאחר שההשגות שהוגשו על ידי הצדדים נדחו ביום 19.4.09, (ראה מוצגים נ/6-נ/7), הוגש על ידם ערר. אולם, טרם הדיון שנקבע לשמיעת ערר הגיעו ביום 21.6.09 באי כוח הצדדים, הם עו"ד דיין ועו"ד אנגלנדר, למשרדי מס שבח בטבריה, שם הושגה פשרה עם מנהל מס שבח, לפיה תוספת מס השבח תעמוד ע"ס של 72,000 ₪, כאשר סך של 32,000 ₪, מתוך סכום הפשרה, ישולם על ידי התובעים.