אברג'ל נ' חנוכייב ואח'

פסק דין

1.התובעת ילידת 1991, הגישה תביעה זו על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד). בגין תאונת דרכים שאירעה לה בעת היותה חיילת ביום 20.3.10 אשר כתוצאה ממנה נגרמו לה לטענתה נזקי גוף (להלן: "התאונה").

2.לאחר התאונה טופלה התובעת בית החולים רמב"ם והתלוננה על כאבי ראש, כאבים בשורש כף יד ימין, רגל ימין, גב וצוואר. לאחר שעברה בדיקות בבית החולים שוחררה להמשך מעקב וטיפול של רופא. נטען כי עברה טיפולי פיזיותרפיה לאחר שחרורה מהצבא וכן כי השתחררה מהצבא טרם המועד לאחר ארבעה חודשי שירות מהטעם שסבלה מכאבים עזים בשורש כף היד וכן כי היא משתמשת מאז חודש מאי 2010 בתחבושת לחץ (סד) בשורש כף יד ימין למניעת כאבים על מנת לאפשר לה לתפקד.

3.הנתבעת לא כפרה בחבותה לפצות את התובעת על פי חוק הפלת"ד, אולם היא כפרה בגובה הנזק וטענה כי לתובעת לא נותרה כל נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה ועל כל יש לפצותה בהתאם.

4.לנוכח טענות הצדדים מינה בית המשפט מומחה מטעמו בתחום האורתופדי פרופ' יואל אנגל אשר בדק את התובעת וקבע כי בעקבות התאונה לא נותרה לה כל נכות צמיתה בשורש כף יד ימין. עוד קבע המומחה, כי הטיפולים שקיבלה התובעת הינם על רקע תסמונת מאמץ יתר מתמשך של הגיל אשר בינה לבין התאונה אין כלום. המומחה ציין בחוות הדעת כי לא נמצא כל ממצא פתלוגי כלשהו למעט כאבים מתמשכים. המומחה ציין כי מבחינה קלינית לא יכולה היה למצוא ממצאים שיזכו את התובעת בנכות כלשהי מה גם שההדמיות כולן נמצאו בגדר הנורמה.

תשובות לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו על ידי התובעת, לא שינו את דעתו. המומחה ציין כי לא מדובר בממצא פתולוגי שנמצא למעט כאבים מתמשכים, מכיוון שהכאבים כאמור הינם תלונה סובייקטיבית, ללא "מד כאב" שיכול לאמוד אותם אין הדבר מזכה נכות על פי התקנות.

5.הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דין עפ"י סעיף 4ג' לחוק הפלת"ד וזאת לאחר השמעת סיכומיהם והגשת תחשיבי הנזק שהוגשו והמסמכים מטעם כל אחד מהם.

6.לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שצורפו וחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט והתשובות לשאלות שהופנו אליו, בשים בלב לראשי הנזק הכוללים נזק בלתי ממוני (כאב וסבל), הוצאות בגין העבר וכן אובדן השתכרות באומדן גלובלי ומתון (על פי פסק הדין בעניין ע"א 146/87 כץ נ' רוזנברג פ"ד מ"ג (3) 421), ובניכוי חלק משכרו של המומחה, הנני פוסק לתובעת את הסך של 17,500 ₪.

7. אשר על כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך של 17,500 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 12% בצירוף מע"מ ואגרת המשפט. מכיוון שהצדדים הודיעו על הסכמה למתן פסק דין על דרך הפשרה לפני תום הישיבה השלישית הנני פוטר מיתרת האגרה זאת על פי תקנה 5(ב)(2)(ב) לתקנות בית המשפט (אגרות) התשס"ז – 2007.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט שבט תשע"ד, 30 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.