אבראהים מרשי ואח' נ' סעיד עראבי ואח'

החלטה

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפני בקשה לביטול פסק דין.

עסקינן בתובענה במסגרתה עתרו המשיב ותובע נוסף, כי בית המשפט יחייב את המבקש, חברת הביטוח נתבע נוסף לפצותם בגין נזקי גוף אשר נגרמו להם בעקבות תאונת דרכים בה היו מעורבים. כתב התביעה המקורי הוגש נגד המבקש וחברת הביטוח. בהמשך הוגש כתב תביעה מתוקן אליו צורף הנתבע הנוסף.

המבקש והנתבע הנוסף או מי מטעמם, לא התייצבו לדיון אשר נערך ביום 2.4.09. המשיב ביקש, כי בית המשפט ייתן פסק דין נגדם, מאחר והשניים לא הגישו כתב הגנה ולא התייצבו לדיון, על אף שכתב התביעה הומצא להם. בנוסף הודיעו התובע וחברת הביטוח, כי הם הגיעו להסכמה באשר לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעותיו של המשיב. הצדדים הסכימו, כי המבקש והנתבע הנוסף ישלמו יחד ולחוד סך של 72,000 ₪ וכי חברת הביטוח תשלם סך של 75,000 ₪. כן הוסכם, כי החיובים הינם נפרדים ועם תשלום חלקו של צד יהווה הדבר פירעון מלוא פסק הדין מבחינתו. ביום 2.4.09 ניתן פסק דין אשר נתן תוקף של פסק דין להסכמה האמורה.

ביום 21.9.10 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין. בבקשתו טען המבקש, כי הוא נכה בשיעור 100% וכי הוא מרותק לכסא גלגלים. לטענתו, במועדים הרלוונטיים לתובענה הוא היה הבעלים של הרכב אשר היה מעורב בתאונה והנתבע הנוסף היה מי שנהג ברכב במועד הרלוונטי. לטענתו, הרכב והשימוש בו היו מבוטחים אצל המשיבה בביטוח חובה בר תוקף ועל כן חובת הפיצוי בגין כל נזק שייגרם לאדם כלשהו, לרבות המשיב, מוטלת על כתפי המשיבה.

לטענת המבקש, תחילה ייצג אותו עורך דין חג'ה איימן ובהמשך הועבר הטיפול בתיק לעורך דין טורעאני עאדל. לטענתו, עו"ד טורעאני יצר קשר עם בא כוח המשיב, אשר ייצג אף את התובע הנוסף בתובענה. לטענתו, בא כוחו של המשיב הודיע לו, כי המבקש והנתבע הנוסף הינם נתבעים פורמאליים וכי תביעתו של התובע השני סולקה במלואה על ידי חברת הביטוח. כן הודיע לו, כי אין צורך שהשניים יגישו כתב הגנה מאחר ואין בכוונתו לבקש נגדם פסק דין, שכן אין סיבה שאף תביעתו של המשיב לא תסולק על ידי חברת הביטוח. לטענתו, בניגוד לאמור ולמוסכם הגיעו המשיבים להסדר אשר קיבל תוקף של פסק דין, כאמור לעיל.

המבקש טוען, כי לא הודיעו לו על מתן פסק דין נגדו. לטענתו, המשיבה העלימה עובדה זו ואף העלימה ממנו את העובדה שהיא לא ייצגה אותו ואף על פי כן פעלה בשמו. לטענתו, בסוף חודש יולי 2010 הוא קיבל טופס אזהרה של תיק הוצאה לפועל אשר נפתח בעקבות פסק הדין.

לטענת המבקש, למשיבה לא הייתה סמכות להגיע בהעדרו להסכם פשרה אשר מחייבו בתשלום כספים או התחייבות אחרת. זאת בעיקר לאור העובדה שעסקינן בתאונת דרכים לפי חוק הפלת"ד וכאשר רכבו היה מבוטח בביטוח חובה בר תוקף. לטענתו, לא ברור מדוע המשיבה לקחה על עצמה אחריות חלקית בגין התאונה כאשר עליה לשאת במלוא הפיצוי. לטענתו, העובדה שהמשיבה סילקה לבדה את מלוא תביעתו של התובע השני תומכת בטענתו. המבקש מוסיף וטוען, כי מאחר והמשיבה לא כפרה באחריותה ולא הכחישה את תאונת הדרכים הרי שמלוא האחריות לפצות את המשיב מוטלת על כתפיה.

המבקש מוסיף וטוען, כי פסק הדין אשר ניתן נגדו בהעדר משולל בסיס חוקי שכן אין לחייב אדם בהעדרו בהסכם והתחייבויות ואין לחייב אדם בתשלום פיצויים כאשר הוא מבוטח ומבטחו לא כפר בהתחייבות. לטענתו, המשיבים הגיעו להסדר לא חוקי הנגוע ברמייה או הטעייה של בית המשפט, שכן הם ידעו שאין להם זכות להתחייב בשמו. לבסוף טען המבקש, כי הוא נכה בשיעור 100% וכי הטלת צווי העיקול עלולה לפגוע בזכויותיו במל"ל ובבריאותו.

המשיב מתנגד לבקשה וטוען, כי דינה להדחות. לטענתו, על אף שניתן להבין ולהתחשב במצבו הרפואי של המבקש ברי, כי הוא אינו מהווה חלק מנימוקי הבקשה וכי אינו מהווה שיקול האם להיעתר לבקשה אם לאו.

לטענת המשיב, בהתאם לחוק ולהלכה ניתן לבטל פסק דין שניתן בהעדר מחמת הצדק או לפי שיקול דעתו של בית המשפט. לטענתו, המבקש נטל חלק בהליך המשפטי אשר נמשך למעלה מחמש שנים. המשיב הוסיף וטען, כי המבקש היה מיוצג. עוד ציין, כי עסקינן בתאונת דרכים אשר ארעה לפני כאחת עשרה שנה. לטענת המשיב, אין בטענת המבקש לפיה נאמר לבא כוחו, כי הוא בגדר נתבע פורמאלי, בכדי לפטור אותו מחובתו להתגונן בפני התובענה אשר הוגשה נגדו. לטענתו, כתב ההגנה אשר הוגש על ידי המשיבה הוגש בשמה בלבד ולא ניתן על ידה כיסוי ביטוחי וייצוג משפטי למבקש. המשיב טוען, כי בנסיבות אלו הרי שהמבקש, אשר היה מיוצג ידע, כי קיים סיכון כלשהו, כי החבות או חלקה תושת עליו באופן אישי. בנסיבות אלו טוען המשיב, כי אין מקום לבטל את פסק הדין מחמת הצדק.

המשיב טוען, כי אף לפי שיקול הדעת המסור לבית המשפט אין להיעתר לבקשה. לטענתו, עסקינן בבקשה אשר הוגשה כשנה וחצי לאחר שניתן פסק הדין בתובענה, וזאת מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד. המשיב מוסיף וטוען, כי אין ממש בטענה לפיה הוא והמשיבה עשו קנוניה או מעשה בלתי חוקי. לטענתו, כל שנתבקש היה פסק דין בהעדר הגנה.

המשיבה מתנגדת אף היא לבקשה. לטענתה, בקשה זו אינה נוגעת לה. עוד טוענת, כי היא לא הגיעה להסדר בשמו של המבקש. לטענתה, היא והמשיב לא הגיעו לפשרה בשמו של המבקש, והמקור לחיובו הינו התעלמותו מההליך המשפטי. המשיבה טוענת, כי המשיב ביקש כי יינתן פסק דין בהעדר הגנה נגד המבקש והנתבע הנוסף וכי הוסכם, כי סכום הפיצוי הכולל הינו 147,000 ₪ וכי היא תישא בתשלום סך של 75,000 ₪ בלבד. לטענת המשיבה, בא כוחו של המשיב ידע, כי המשיבה הגישה כתב הגנה מטעמה בלבד וכי לאורך כל הדרך היא הכחישה את החבות לאירוע. לטענתה, אף בהסכם הפשרה צוין, כי הסכום משולם לפנים משורת הדין וללא הודאה בחבות. המשיבה מוסיפה וטוענת, כי אין בבקשה הסבר מניח את הדעת באשר למועד בו היא הוגשה ובאשר להתעלמותו של המבקש מההליך. לבסוף טוענת המשיבה, כי המבקש לא התייחס באופן מקיף לסיכויי הגנתו.

דיון ומסקנות

לאחר עיון בבקשה ובתגובות לה מצאתי, כי דין הבקשה להידחות, כפי שיפורט.

כאמור, פסק הדין ניתן בדיון אשר נערך ביום 2.4.09. פסק הדין ניתן לאחר שהמבקש לא הגיש כתב הגנה ואף לא התייצב לדיון אשר נערך בתובענה. זאת, על אף שאין מחלוקת, כי כתב התביעה הומצא לו כדין. הנה כי כן, אין מחלוקת כי המבקש ידע אודות ההליכים המשפטיים אשר התנהלו נגדו. טענתו לפיה נאמר לעורך דינו, כי הוא בגדר נתבע פורמאלי אין בה כדי להועיל לו. המבקש, אשר ידע, כי הוגשה נגדו תובענה, צריך היה להתגונן בפניה. העובדה שהמבקש היה מיוצג בתקופה האמורה מחזקת את עמדתי בעניין זה. עצם העובדה שהמבקש היה מיוצג על ידי עורך דין מטעמו מעיד על כך שהמבקש ידע שהמשיבה טוענת להיעדר כיסוי ביטוחי ועל כן לא ייצגה את המבקש בהליך המשפטי. אף אם קיימות למבקש טענות במישור יחסיו עם בא כוחו דאז, הרי שאין בכך בכדי להצדיק את ביטול פסק הדין.

המבקש לא פעל בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד- 1984 וכן לא פעל בהתאם להחלטת בית המשפט, שעה שלא הגיש כתב הגנה ולא התייצב לדיון אשר נערך בתובענה. ההלכה היא, כי הפרוצדורה איננה מיטת סדום אך היא גם איננה מיטת סתם. התעלמות מסדרי הדין היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה. (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, (מהדורה שמינית), עמ' 4).

סבורני, כי על הליך משפטי להתנהל במשך זמן סביר. עסקינן בתובענה אשר הוגשה ביום 10.5.04. על אף הזמן הרב שחלף ממועד הגשת התובענה, המבקש טרם הגיש כתב הגנה מטעמו וכאמור אף לא התייצב לדיון אשר נערך בתובענה. התנהלותו האמורה של המבקש מנעה את האפשרות לפעול לשם קידום ניהולה של התובענה. ברי, כי אין ליתן יד להתמשכות ההליכים בתובענה זו זמן כה רב. היעתרות לבקשה יש בה בכדי לפגוע פגיעה קשה בזכויותיו הדיוניות של המשיב ובין היתר, זכותו, כי התובענה אשר הוגשה על ידו תסתיים בחלוף פרק זמן סביר ממועד הגשתה. הלכה היא, כי תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו. זכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד. בית המשפט לא ייתן ידו לפגיעה כאמור. התנהלות המבקש גרמה לבזבוז זמנו של בית המשפט ובזבוז זמנם של המשיבים.

משלא הגיש המבקש כתב הגנה ואף לא התייצב לדיון אשר נערך בתובענה הרי שהמשיב היה זכאי, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, כי יינתן פסק דין בהעדר הגנה נגד המבקש. בנסיבות אלו, הרי שלא דבק פגם בפסק הדין אשר ניתן נגד המבקש. כאמור, המבקש טען, כי המשיבים הגיעו להסכם בשמו. איני מקבלת טענה זו. כאמור, המשיב היה זכאי, כי יינתן פסק דין כנגד המבקש, מאחר והאחרון לא התגונן בפני התובענה אשר הוגשה נגדו. מצאתי, כי לא נפל פגם כלשהו בהסכם אליו הגיעו הצדדים אשר נכחו בדיון אשר נערך ביום 2.4.09.