אבני נ' רשות השידור. ואח'

פסק דין

הרקע לתביעה

1.התובע הגיש את תביעתו כנגד הנתבעות בגין העדר כתוביות סמויות בשידורים חיים בערוץ 1 בטלוויזיה דרך מערך "עידן פלוס". במסגרת בקשת התובע לאשר את תביעתו כתובענה ייצוגית, נשמעו עדויות, הוגשו ראיות ונשמעו טיעוני סיכום מטעם ב"כ הצדדים. בשולי הדיון הסכימו הצדדים כי בקשת התובע תאושר וכי בית המשפט ייתן פסק דין במסגרתו ייפסק "לקבוצה" סך של 200,000 ₪ על ידי כל אחת מהנתבעות. פיצוי זה יינתן לארגון "בקול ארגון כבד שמיעה ומתחרשים". במסגרת ההסכמות שבין הצדדים הוסכם עוד בין התובע ובין נתבעת 1 כי בעית המשפט יפסוק לבא-כוח התובע שכר טרחת עורך דין בסך של 120,000 ₪ בצירוף מע"מ והגמול שייפסק לתובע עצמו יעמוד על 50,000 ₪ נוספים. לעומת זאת נתבעת 2 בקשה כי בית המשפט יפסוק את שיעור שכר הטרחה והגמול לתובע לפי שיקול דעתו כשניתנה לתובע הרשות להגיש טיעון בעניין זה מבלי שנתבעת 2 תגיש תגובה עליו. בכל מקרה, סוכם כי שכר הטרחה והגמול שייפסקו בסופו של יום לטובת התובע ובא-כוחו ישולם על ידי שתי הנתבעות בחלקים שווים.

2.בהתאם לראיות שנפרשו לפני בית המשפט עלה כי מיום תחילת השידורים הדיגיטאליים דרך מערך "עידן פלוס" בחודש יולי 2012, ולמרות שהתובע פנה לנתבעות כבר בחודש יוני 2012, לא ניתן היה לצפות בכתוביות סמויות בשידורי ערוץ 1 דרך מערך "עידן פלוס", וזאת עד לחודש ספטמבר 2012. בהמשך לכך היו עוד תקלות ובעיות טכניות שונות בשידור הכתוביות הסמויות עד לחודש יוני 2013. ברם, פניותיו של התובע ושל בא-כוחו לשתי הנתבעות והגשת התובענה תרמו לשינוי המצב. אכן, שתי הנתבעות סברו כי הן פעלו כהלכה במסגרת אחריותן לפי הדין וזאת בהתחשב בבעיות החריגות שנתקלו בהן. ברם, לצרכי פשרה, בנסיבות העניין, תוך מתן משקל מירבי למיהות הציבור שנפגע, הסכימו הנתבעות לפצות את אוכלסיית כבדי השמיעה צופי ערוץ 1 במערך "עידן פלוס", על הפגיעה שנגרמה להם בשל העיכוב שחל ביכולת לצפות כראוי בכתוביות סמויות בשידורים חיים בערוץ 1 במערך "עידן פלוס".

דיון והכרעה

3.ראשית ייאמר כי לאחר שמיעת הראיות, נחה דעתי כי הפיצוי המוסכם לקבוצה הולם את נזקיה. שנית, לעניין שיעור שכר טרחה והגמול לתובע ובא-כוחו.

בטיעוניו הצביע ב"כ התובע על השיקולים שיש לקחתם בחשבון במקרה זה בעת פסיקת הגמול לתובע ושכר הטרחה לבא-כוחו. ביניהם: העובדה כי הלכה למעשה נשמעו הוכחות; התועלת שצמחה לקבוצה ולציבור בכללותו; עידוד האכיפה האזרחית; מהות התביעה הבאה לקדם שיוויון; ואופן ניהול ההליך. הוא הצביע על מספר מודלים לפסיקת שכר הטרחה: שיטת "מכפיל הסיכון" שמשמעו הכפלת כמות שעות העבודה הסבירה שהושקעה על ידי בא-כוח התובע בתעריף לשעה סביר ומקובל בהליכים כאלה או בתעריף המקובל אצל עורך הדין עצמו בתיקים דומים (בעניין זה הוא הסתמך על המאמר: Peter H. Haung, A New Options Theory for Risk Multipliers of Attorney's Fees in Federal Civil Rights Litigation, 73 N.Y.U.L. Rev. 1943 (1998)); שיטת "האחוזים"; ושיטת "הממוצעים". הוא המליץ לבית המשפט לאמץ את שיטת "הממוצעים" ולצורך כך צירף טבלה בה הציג 10 תובענות ייצוגיות אחרות בהן נפסקו סכומים שונים עבור גמול לתובע ולשכר טרחת בא-כוחו. בסופו של יום, ביקש מבית המשפט כי ייפסק לתובע סכום הנמוך במקצת מהממוצע המשקף את כפל הסכום המוסכם עם נתבעת 1, היינו סך של 100,000 ₪ גמול לתובע וסך של 283,000 ₪ עבור שכר טרחת עורך דינו.

4.סעיף 22(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 קובע כי במסגרת קביעת שיעור הגמול לתובע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה; התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; ומידת החשיבות הציבורית של התובענה. באשר לשיעור שכר הטרחה של ב"כ התובע, קובע סעיף 23(ב) לאותו חוק כי בקביעת שיעור שכר הטרחה יובאו בחשבון התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה; מורכבות ההליך, בכלל זה הטרחה שטרח בא הכוח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה וההוצאות שהוציא לשם כך; מידת החשיבות הציבורית של התובענה; אופן ניהול ההליך, והפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה הייצוגית (וראו בעניין זה מאמרו של אלון קלמנט "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצויגיות, התשס"ו-2006" הפרקליט מט 131, 158 (תשס"ז), וכן מאמרו הנוסף של קלמנט הטוען כי יש מקום לקבוע מנגנון פיקוח על שכר הטרחה שעורכי הדין זוכים לקבלו בתובענות ייצוגיות כדי להוציא את הליכי התובענות הייצוגיות מהמבוי הסתום שבו הם מצויות לטענתו בשל תשומת הלב המוגזמת של עורכי הדין לשכר טרחתם על חשבון האינטרסים של לקוחותיהם: Alon Klement, Who Should Guard the Guardians? A New Approach for Monitoring Class Action Lawyers, 21 Rev. Litig. 25 (2002). כן ראו: Michael Kao, Calculating Lawyer's Fees: Theory and Reality, 51 UCLA L. Rev. 825 (2003-2004), הדן בשיטת קביעת שכר טרחה בחקיקה לעומת השיטה הנהוגה בארצות הברית שאין פוסקים שכר טרחה לטובת הצד הזוכה במשפט).

במקרה זה, ההתדיינות שבין הצדדים הייתה עניינית ביותר. שלושת הצדדים ניהלו את המשפט באופן מעורר כבוד, ולמרות שכל צד עמד על האינטרסים שלו, הם בקשו למצוא פתרון המשביע את רצון כל הצדדים. כאמור, בסופו של יום, הגשת התובענה הביאה תועלת, לא רק בלבוש סעד כספי אלא גם בהבאת פתרון כולל לבעייה עליה הצביע התובע בתביעתו. בנסיבות אלו, נראה לי כי יש ממש בטענה כי יש לפסוק לתובע גמול ולמייצגו שכר טרחה בסכומים המתקרבים לכפל הסכום שהוסכם עם נתבעת 1. המתקרבים אמרתי ולא זהה לחלוטין, מפני שבנוסף לכל הפרמטרים עליהם הצביע ב"כ התובע בטיעוניו, קיים פרמטר נוסף והוא סכום הפיצוי שנפסק בסופו של יום לתובע ולקבוצה אותה הוא מייצג, והיחס הקיים בינו לבין סכום הגמול ושכר הטרחה שייפסק.

סיכום

סופו של יום, אפוא, אני פוסק שכל אחת מהנתבעות תשלמנה לעמותה "בקול ארגון כבד שמיעה ומתחרשים" (מס' עמותה 58-0306603) סך של 200,000 ₪. כמו כן, אני פוסק לתובע גמול בסכום של 80,000 ₪ ולבא-כוחו שכר טרחה בסכום כולל של 220,000 ₪. הנתבעות תישאנה בגמול לתובע ובשכר טרחת עורך דינו בחלקים שווים.

ניתן היום, כ"ה אדר תשע"ד, 25 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: