אבן אור נ' הרשות לאכיפה וגבייה

החלטה

בפני בקשת התובע לביטול פסק הדין מיום 21.1.14, אשר הוגשה ביום 23.1.14.

תשובת הנתבעת ניתנה ביום 2.3.14. התובע השיב לתגובת הנתבעת ביום 12.3.14.

התובע טוען כי יש לבטל את פסק הדין משלוש סיבות:

הראשונה - כי פרוטוקול הדיון אינו משקף את כל מה שנאמר בו.

השניה - כי היה על בית המשפט לעכב את הדיון עד להחלטת כבוד הנשיאה בבקשה להעברת הדיון לבית משפט אחר.

השלישית - כי על בית המשפט היה לבדוק בעצמו, לאחר הסיכומים ובטרם כתיבת פסק הדין, את טענותיו של התובע לקיומו של נוהל המחייב את הנתבעת שלא לתפוס את רכבו.

לעניין הפרוטוקול:

לבקשתו של התובע לא צורף תצהיר לאימות האמור בו ודי בטעם זה כדי לדחות את טענותיו.

זאת ועוד עד היום, למרות שחלף המועד הקבוע בדין לצורך כך - התובע לא הגיש כל בקשה לתיקון פרוטוקול, וזאת למרות החלטתי מיום 26.1.14 המפנה את תשומת ליבו לכך.

ואם בכך לא די - הרי שתיקון פרוטוקול, גם אם היה מתבקש ונענה - לא מהווה עילה לביטול פסק הדין אשר אין בין אי ההתאמות הנטענות ונימוקיו מאום.

ככל שלדעתו של התובע נפלה טעות בדין או בעובדה במסגרת פסק הדין, הרי שטענות מסוג זה מקומן במסגרת ערעור על פסק הדין.

לעניין עיכוב הדיון:

גם טענה מסוג זה יש להעלות בפני ערכאת הערעור והיא אינה מהווה עילה לביטול פסק דין.

למעלה מן הצורך אציין, כי מדובר היה בבקשה אשר לא הוגשה כדין למזכירות בית המשפט ולא הוצג כל אישור ממזכירות בית המשפט על הגשתה ולבסוף אף נדחתה לגופה.

לעניין בדיקת הנוהל הנטען:

הכלל הוא כי בית המשפט אינו תר אחר הראיות ואין לו אלא את מה שהצדדים השכילו להגיש כראיה במסגרת הוראות החוק והתקנות העוסקות בדרכי הגשת ראיות וקבילותן.

התובע לא הגיש את הנוהל הנטען כראיה במועד הקבוע להגשת ראיות ואף במהלך הדיון לא היה בידיו נוהל מלא ממנו ניתן ללמוד על מקורו, תוקפו ותחולתו.

ממילא, גם אילו היה מוגש הנוהל, לא היה בכך כדי להועיל לתובע שכן הוא לא הביא ראיה לכך ששווי רכבו פחות מ - 5,000 ש״ח ואף לא הניח תשתית עובדתית לדיון באשר למטרות הנוהל ולשאלה האם הוא עשוי להקים לתובע עילת תביעה.

למעלה מן הצורך יצויין, כי העובדה שהתובע הפקיד סכום של 7,000 ₪ על מנת לשחרר את הרכב מצביעה על כך ששוויו היה ככל הנראה גבוה מ – 5,000 ₪.