אבלסון ואח' נ' אוסורוביץ ואח'

החלטה

ביום 24.11.11 הגישו התובעים תובענה לבית משפט זה במסגרתה עתרו לחייב הנתבעים בתשלום סכומי כסף שונים ובכלל זה , פיצויים בגין מעשי תרמית והונאה לצד ניצול לרעה של יחסי שיתוף שהתקיימו, על פי הטענה, בין הצדדים במסגרת שותפות לא-רשומה במהלכה, הוקמה חנות בשם Dope (להלן: "העסק").

הואיל והנתבעים לא התגוננו בפני ההליך, הגישו התובעים בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

לצורך הכרעה בבקשה עיינתי באישורי המסירה כמו גם בתצהירו של המוסר ומצאתי כי התצהיר הינו לאקוני וכי ראוי שהמוסר יתייחס באופן מפורט וממצה יותר לסוגיית ההמצאה של כתבי בי-דין לנתבעים.

בעקבות כך הוצגו אישורי המסירה לצד תצהיר מפורט מטעם המוסר.

בהחלטתי מיום 15.5.12 קבעתי כי נחה דעתי שההמצאה לידי הנתבעים- בוצעה כדין, והואיל ואלה לא התגוננו במועד הקבוע לכך ואף לא לאחריו, כי אז זכאים התובעים כי ינתן פסק דין לזכותם, בהעדר הגנה..

באותה החלטה, קבעתי כי התובע יתייצב לחקירה על תצהירו לשם הוכחת זכותו לקבלת הסעדים המבוקשים, זאת בהתאם לקבוע בתקנה 97 לתקנות סדר הדין האזרחי.

ביום 4.6.12 התייצב התובע בפניי וחקר אודות זכותו לקבלת הסעדים המבוקשים. בעקבות חקירה זו , ואף בשים לב שעד לאותו מועד, הנתבעים לא התגוננו בפני ההליך ולמצער, לא עתרו לקבלת אורכה להגשת כתב הגנה, ראיתי לנכון ליתן לתובעים מבוקשם.

בו ביום ניתן פסק דין כנגד הנתבעים, על יסוד כתב התביעה בלבד.

ביום 2.9.12 באה בפניי בקשת הנתבעים לביטול פסק הדין שניתן נגדם.

במסגרת בקשתם , שנתמכה בתצהירי הנתבעים , טענו הנתבעים כי כתבי בי-דין מעולם לא הומצאו לידיהם כדין, ועובדת קיומו של פסק דין כנגדם נודעה להם באקראי.

עוד טענו הנתבעים כי במועדים הנזכרים באשורי המסירה , כמו גם בתצהיריו של המוסר, הם לא התגוררו בכתובות המצוינות, שכן מזה כשנה וחצי הם מתגוררים יחד בדירה ברח' החלוץ 7 בקריית גת.

הנתבעים סבורים כי שיקולי צדק מחייבים ביטולו של פסק הדין ולו מפאת העדר המצאה כדין.

עוד טענו הנתבעים כי גם ביחס לסיכויי הגנתם, יש בפיהם טענות הגנה מבוררות שמן הראוי כי ישמעו ויתבררו. כך למשל, הנתבעים שוללים קיומם של יחסי שותפות, ולשיטתם, מערכת היחסים בינם לבין התובעים, הוגדרה מלכתחילה ככזו, שלפיה הנתבעים עובדים בעסק של התובעים.

בהקשר לכך מוסיפים הנתבעים וטוענים, כי מעולם לא נחתם הסכם שותפות בין הצדדים, ולנתבעים לא ניתנה גישה לחשבון הבנק ששימש את העסק, וניהול כספי של העסק היה בידי התובעים בלבד, זולת העובדה כי הנתבע מס' 1 קיבל על עצמו לשמש כמנהל בעסק, ואילו הנתבעת מס' 2 קיבלה על עצמה לתפור ולעצב בגדים בעבור העסק.

במסגרת תגובתם לבקשה לביטול פסק דין, סבורים התובעים שאין למצוא פגם או רבב באישורי המסירה, והעובדה כי הנתבעים צירפו לבקשתם צילום של תעודות הזהות שלהם, אין בה, כשלעצמה, משום ראיה לכך שאכן במועד המצוין באישורי המסירה, הנתבעים התגוררו יחד בכתובת הנטענת על ידם.

התובעים מוסיפים וטוענים, כי בפי הנתבעים אין כל טענה העשויה לפגם במהימנותו ובאמינותו של המוסר, השליח מאירי מורוביץ, אשר ציין ושב וציין, כי הגיע לכתובות המפורטות באישורי המסירה, לאחר שעשה מאמצים לאיתור מענם העדכני של הנתבעים, וכי בביקורו ביום 30.1.12 בכתובת שד' גת 20/8 בקרית גת, הוא פגש בנתבעת, שוחח עמה, אימת את זהותה, ולאחר שזו סירבה לקבל הכתב לידיה, הוא השאירו במקום, בעבורה.

באשר לנתבע מס' 1 – טען המוסר כי הגיע לדירה המצויה בשדרות צה"ל 30/31 בקרית גת ביום 30.1.12, כאשר בכניסה לבניין הדירות האמור, הוא הבחין בתיבת דואר עליה רשום שמו של הנתבע, וכי עת עלה לדירתו של הנתבע ונקש בדלת, נפתחה הדלת וכששאל את האדם שניצב בפתח, האם הינו הנתבע – השיב זה בחיוב.

לדברי המוסר, האדם שפתח את הדלת ואישר, עפ"י הטענה כי הוא הנתבע 1, סירב לחתום על אישור המסירה, ועל כן הושאר הכתב בעבורו, במקום.

באשר לסיכויי ההגנה – טוענים התובעים, כי יש בכוחם, ובלא מאמץ רב, להפריך את טענות הנתבעים. שלא לדבר על כך כי במסגרת חקירתו של התובע, כפי שקוימה בביהמ"ש, עובר למתן פסק הדין, עלה בידי התובע לבסס כהלכה וכנדרש טענותיו ביחס לקיומם של יחסי שותפות, ואף ביחס לנזקים אותם גרמו הנתבעים לתובעים, בעקבות פעילותו של נתבע 1 בעסק.