אבישי דליה ואח' נ' מנהל מקרקעי ישראל - תל אביב ואח'

פסק דין

התיק שבפניי עוסק בזכויות היסטוריות של הורי התובעים בקרקעות פתח תקווה וראשיתו בימי ראשית היישוב – בשנת 1921.

לפניי תביעה לביטול חוזה שנחתם בין גב' דליה אבישי (להלן: "התובעת") ואחיה מר שמואל שריר (להלן ביחד: "התובעים") לבין מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") ביום 10.8.1994 (להלן: "חוזה 94").

חוזה 94 נועד להסדיר את זכויות התובעים בקרקע הנמצאת באזור העיר פתח תקווה, בגוש 6358, חלקות 21, 23, 105, 116, 121, 123 (להלן: "המקרקעין" או "הנכס"), בה החזיקו הוריהם שבעת שנחתם כבר עברו מן העולם.

בתמצית, טוענת התובעת כי לאחר שנחתם חוזה 94, מצאה בביתה ארגז ובו מסמכים ישנים (להלן: "המסמכים"), מהם עולה כי הוריה החזיקו בקרקע מכוח הסכמי החכרה שתוקפם הינו לכאורה עד לשנת 2071, והם ההסכמים המסדירים את זכויותיהם במקרקעין. כך, נטען כי חוזה 94 נחתם מבלי שהיו התובעים מודעים לזכויותיהם במקרקעין וכי המינהל נמנע מליידע אותם באשר למצב הדברים לאשורו. על כן, נטען שהחוזה בטל מחמת שנחתם תוך טעות ואף הטעייה מצדו של המינהל.

הנתבעים בתיק הינם המינהל ועיריית פתח תקווה (להלן: "העירייה"), הטוענים שהסכמי החכירה עליהם מבקשים התובעים להסתמך בוטלו לפני עשרות שנים, וכי חוזה 94, נועד להיטיב עם התובעים לפנים משורת הדין. בנוסף נטען כי כל טענות התובעים התיישנו לפני עשרות שנים.

המסגרת העובדתית

אבי התובעת נפטר ביום 11.10.1992 ואמה נפטרה ביום 11.2.1994. אין חולק כי הורי התובעים החזיקו בנכס. אין חולק גם כי התובעים הם היורשים לפי דין של זכויות הוריהם במקרקעין. כאמור, השאלה המרכזית בתיק זה היא מה היו אותן זכויות.

לאחר שפנה המינהל אל התובעים במטרה שיסדירו את זכויותיהם בנכס, ביום 10.8.1994 נחתם חוזה החכירה בין המינהל לבין התובעים שכותרתו "חוזה חכירה לעיבוד עונתי" (נספח ג' לכתב התביעה). הקרקע מושא חוזה החכירה הוגדרה בחוזה כדלהלן:

"יישוב: פתח תקווה

גוש: 6358

חלקה: 21, 23, 105, 116, 121, 123

סה"כ שטח של 36,562 דונם"

עוד מפורטים בחוזה הדברים הבאים:

"3. תקופת החכירה היא 15 שנים (חמש עשרה שנה)

החל מיום 1.1.93 וגומר ביום 31.12.2007 (להלן: "תקופת החכירה")

4. מטרת החכירה

א. המחכיר מוסר לחוכר והחוכר מקבל מהמחכיר בחכירה את הקרקע למטרת עיבודם, נטיעתם, גידולם, החזקתם וניהולם של עבודים עונתיים (להלן: "מטרת החכירה").

ב. אסור לחוכר להשתמש במוחכר או בכל חלק ממנו למטרה אחרת ללא הסכמתו של המחכיר מראש ובכתב.

החוכר מאשר בזה כי קיבל את המוחכר להחזקתו הבלעדית ביום 1.1.46 וכי ראה וקיבל אותו כמו שהוא ומוותר בזה על כל טענה לגבי המוחכר.