אביקזר נ' הר החרמון שירותי ספורט ונופש באזור הר ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, על-פי פקודת הנזיקין.

2.התובע טוען, כי ביום 09.02.08 ביקר באתר החרמון. הוא יצא לגלוש עם אחרים, במסלול שאורכו כ-150 מ'.

3.כאשר הגולשים סיימו לגלוש ורצו שוב לגלוש, הם היו צריכים לחזור לראש המסלול. התובע טוען, כי לא הוקצה לכך שביל נפרד. בעת שהוא גלש הגיעו מולו גולשים בדרכם למקום תחילת המסלול, הוא נבהל וניסה לעצור אך לא הצליח, החליק ונפגע.

4.התובע לא צירף חוו"ד רפואית, לפיכך אין המדובר בנכות כלשהי.

5.הנתבעת מכחישה, כי הייתה רשלנות.

6.בתצהיר עדותו הראשית של התובע הצהיר, כי זו הפעם הראשונה שהוא גולש. סדר הגלישה נקבע כך, כי כשמסיימים את הגלישה ומבקשים לגלוש שוב באותו מסלול, יש לעלות לראש המסלול. לאותם גולשים לא הוקצה שביל לעלות למקום תחילת הגלישה והם נעו על המסלול. כשהתובע ראה התקהלות של אנשים על המסלול, הוא איבד את שיווי המשקל, נפל ונפצע.

7.חברו של התובע, מר רוני באזוב, שהיה עמו, הגיש אף הוא תצהיר עדות ראשית וחזר על גרסת התובע.

8.מנגד העיד מר יעקב שחק, שהוא מנהל האתר, כי ננקטו כל הפעולות כדי למנוע תאונות כאלה, גם בהצבת שלטי אזהרה וגם בקיום צוות מיומן.

9.כל העדים נחקרו בחקירה נגדית. מעדותם עולות העובדות הבאות :

א.התובע גלש פעמיים ורק בגלישה השלישית הוא נפגע. הוא ראה את הסיכון בגלישה

ובכל זאת המשיך פעם נוספת לגלוש.

ב.מנהל האתר לא ראה את התאונה. לא הובאה עדות של המדריכים במקום שלפיה,

ניתן היה לאשש את עדותו של מר שחק.

ג.לא נסתרה טענתו של התובע, כי לא קיבל כל הדרכה לגלישה.

ד.התובע נפל וקם מספר פעמים גם קודם לכן, כי לא היה לו כל ניסיון.

10.עוולת הרשלנות הקבועה בסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח 1968, בוחנת שלושה רכיבים: קיומה של חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) והפרתה, קיומו של קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין הפרה (ההתרשלות) לתוצאה (לנזק) וכן נזק. אין ספק כי חובת הזהירות המושגית רובצת על הנתבעים כלפי התובע, הנתבעת 1 כמי שמחזיקה באתר ומפעילה אותו.

11.באשר לחובת הזהירות הקונקרטית של הנתבעות, נקבעה ההלכה בע"א 145/80 ועקנין נגד המועצה המקומית בית שמש, פד"י טו 268, 281:

"חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעולות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת הזהירות הקונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון, על כן מי שמשתמש במתקן ספורט, אם כמשתמש ואם כצופה, עלול להיפגע מסיכונים הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות".

מכאן, אין הדין מטיל אחריות בגין סיכונים סבירים.