אביטן יוסף נ' מדינת ישראל-משרד הבריאות

פסק דין

1.ביום 24.2.10 הגיש המערער, באמצעות ב"כ, הודעת ערעור כנגד החלטתה של הועדה הרפואית לערר מ- 21.12.09 לפי החוק לפיצוי נפגעי גזזת, התשנ"ד-1994 (להלן: "החוק"), שקבעה לו 0% (להלן: "הועדה").

טוען המערער כי בהחלטת הועדה נפלו פגמים וליקויים משפטיים מהותיים ביותר:

המערער הגיש לועדה חוו"ד דרמטולוג (ד"ר בן שטרית מ- 17.11.09; להלן: "חווה"ד"), שקבע לו 10% בגין התקרחויות צלקתיות לפי סעיף 77 חריג מותאם – בעוד שהועדה לא התייחסה כראוי ועניינית לחווה"ד.

(המערער מפנה לפסה"ד בעב' (י-ם) 1054/09).

חובתה של הועדה לציין ולפרט את נקודות המחלוקת ו/או ההסכמה עם חווה"ד.

משהתעלמה הועדה מחווה"ד – יש להחזיר הדיון לועדה.

2.ביום 13.4.10 הגישה המשיבה תשובתה, בה עתרה לדחיית הערעור:

המערער אינו סובל מ "מחלה", כהגדרתה בסעיף 2 לחוק.

הועדה (הדרמטולוג בה) בדק המערער ומצא כי הוא סובל "מהתקרחות גברית בלבד וכי אין הוא סובל מהצטלקויות בעור הקרקפת", קרי כי אין הליקויים שנמצאו תואמים הגדרת הנכות שבסעיף 2 לחוק, וכי אין המערער סובל מחוסר שיעור באזורי הצטלקות בעור הקרקפת.

אין מקום לערעור בשאלות רפואיות כקביעה אם המערער לקה "במחלה", ובהעדר טעות משפטית – לא ישים עצמו ביה"ד בנעליה של הועדה, לה ניתנה הסמכות בחוק.

הועדה התייחסה למסמכים הרפואיים ונימקה באופן ראוי ובהיר מדוע לא קיבלה ממצאי חווה"ד ולאחר שבדקה המערער וציינה ממצאיה.

3.ביום 21.4.10 טענו בפניי בכ"י הצדדים וחזרו על טיעוניהם.

4.ולהכרעתי –

א.בפועל, אין טענת טעות משפטית בערעור.

ככל שטוען המערער לקביעה רפואית כזו או אחרת, ממילא, מיניה וביה, אין לביה"ד סמכות לדון בערעור.

ודאי כך, משכאמור, אין המערער מעלה טענת טעות משפטית.

ב.באשר לחווה"ד – בפועל, אין מדובר ב"חוות דעת" כמשמעה בדין, אלא במסמך רפואי, מסמך רפואי אליו התייחסה הועדה במידת ההנמקה המתחייבת מכך ומכך כי הממצאים שמצאה במערער – שונים מאלה שבחווה"ד.

הנה כי כן – גם בגין כך, אין לקבל הערעור.

ג.באשר לטענה כי המערער זכאי לפיצוי משנקבע/ הוכר כ"נפגע הקרנות" – עפ"י החוק קמה זכאות בהתקיים שני תנאים במצטבר: