אביטל נ' שגב ואח'

פסק דין

זוהי תביעה קטנה לפיצוי התובעת על נזקי רכוש שנגרמו לה בתאונת דרכים שארעה ביום 29.10.2010, כאשר רכב אשר היה נהוג על ידי הנתבעת מס' 1 ומבוטח על ידי הנתבעת מס' 2, פגע ברכב התובעת מאחור.

הנתבעות טענו בכתב ההגנה כי הם ימקדו את טיעוניהן בעניין הנזקים הנתבעים בלבד. בדיון שהתקיים בפני היום הודיעו הנתבעות כי אין מחלוקת בעניין אחריות הנתבעת לתאונה וכי המחלוקת נוגעת רק לעניין הנזקים הנטענים.

הנתבעות טוענות בכתב ההגנה כי רכבן פגע ברכב התובעת במהירות נמוכה מאד של 10 קמ"ש מבלי שגרם לנזק ברכב התובעת. לטענתן, במועד התאונה הצהירה התובעת כי רכבה נפגע בשתי תאונות נוספות באותו החודש. עוד טוענות הנתבעות כי הנזק שנגרם לרכבן היה קל מאד – קילוף צבע במגן הקדמי בצד ימין, הנזק הנצפה בתמונות שצרפה התובעת הינו מוגזם ביחס לאופי הפגיעה בפועל ואין קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לאירוע התאונה. הנתבעות אף חלקו בכתב ההגנה על חוות דעת השמאי עליה נסמכת התביעה.

בדיון שהתקיים בפני היום העידו התובעת ושתי חברותיה שנסעו עמה ברכב ומנגד – העידו הנתבעת ובעלה שנסע עמה. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות ולאחר ששמעתי את העדויות, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל.

ראשית, עדותה של התובעת היתה עדות מהימנה ונתתי בה אמון מלא. התובעת העידה כי הנזק הנתבע בכתב התביעה, כפי שזה תועד בצילומים שצורפו כנספח לחוות דעת השמאי, הוא הנזק שנגרם לרכבה וזאת אך ורק כתוצאה מן התאונה נשוא כתב התביעה.

אופי הנזק – פגיעה בחלקו האחורי של רכב התובעת, מתיישב גם עם אופי הפגיעה – פגיעה מאחור ועם טענת הנתבעות ולפיה רכבן נפגע בחלקו הקדמי בצד ימין.

הנתבעת מס' 1 לא הכחישה בעדותה את הטענה שהנזקים הנטענים ברכב התובעת אכן נגרמו כתוצאה מפגיעתה בו. הנתבעת העידה: "לא טענתי שלא אני עשיתי את הנזק, לא טענתי שלא נתקעתי, אני לא בן אדם שמבין בדברים האלה כדי לדעת אם זה נזק שנגרם מתחילת נסיעה" (עמ' 9 שורות 30-32 לפרוטוקול). ובהמשך: "...אני לא יודעת אם זה משהו שאני גרמתי או משהו שנגרם מתאונה אחרת" (עמ' 10 שורה 2 לפרוטוקול).

טענת הנתבעות ולפיה רכבה של התובעת עבר תאונות קודמות, אין בה כדי לסתור את הטענה שהנזק הנטען בכתב התביעה, בחלקו האחורי של הרכב, נגרם כתוצאה מהתאונה נשואא כתב התביעה ולא מכל תאונה אחרת.

משמיעת העדויות התרשמתי כי אכן, כפי שהעידו כל הצדדים – התובעת, חברותיה, הנתבעת ובעלה, רכב התובעת אכן עבר שתי תאונות קודמות והנושא עלה בשיחה שקיימו לאחר התאונה. לא נטען על ידי הנתבעת ובעלה בעדותם כי נאמר במקום שרכב התובעת כבר נפגע מאחור באותן תאונות קודמות. התובעת טוענת כי באותן שתי תאונות קודמות הרכב כלל לא נפגע מאחור וטענה זו הוכחה בראיות שהציגה בבית המשפט היום (ת/2 ות/3).

באשר לשומת הנזקים ולחוות דעת השמאי בכללותה – הנתבעת לא הגישה חוות דעת נגדית והשמאי מטעם התובעת לא נחקר על חוות דעתו. בנסיבות אלה, לא נסתר האמור בחוות הדעת. יתרה מכך, התובעת הגישה קבלות המעידות על כך שהרכב אכן תוקן בסכום שנקבע בחוות דעת השמאי.

על יסוד האמור לעיל, שוכעתי כי התובעת הוכיחה כי הנזקים הנטענים בכתב התביעה אכן נגרמו לה כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעת ברכבה בתאונה נשוא כתב התביעה.

על כן, הריני פוסקת בזאת כדלקמן:

על הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את סכום הנזק שנגרם לרכב (9,751 ₪) בתוספת שכ"ט השמאי ששולם (975 ₪) ובסך הכל – סך של 10,726 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.11.2010 ועד היום.

בנוסף לכך, על הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת החזר אגרת בית משפט בסך של 115 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (16.3.11) ועד היום, וכן את הוצאות התובעת ועדיה בסך כולל של 1,000 ₪.

כל הסכומים המפורטים לעיל ישולמו לתובעת בתוך 30 יום ממועד מסירת פסק דין זה לידי הנתבעת מס' 2, אחרת – הם יישאו הפרשי המצמדה וריבית כדין מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בתוך 15 יום בבית משפט המחוזי בנצרת.

המזכירות תמבור העתק מפסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ז' טבת תשע"ב, 02 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: