אביטבול נ' חברת עמישב

פסק דין

התובע, מר בצלאל אביטבול, עבד כשומר ומאבטח אצל הנתבעת מיום 1.5.08 עד לפיטוריו ביום 10.3.09.

בפנינו תביעת התובע לפיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי מחלה, פיצוי על אבדן הכנסה, פיצוי על אי מתן הפסקות בעבודה ופיצוי על עגמת נפש. בכתב התביעה המתוקן נתבע גם פיצוי בגין הפרשה בחסר לפנסיה בחודש 11/08 אך התובע ויתר על תביעה זו (פרוטוקול, עמ' 5, שורות 8-11).

עובדות

הנתבעת היא חברה הנותנת שירותי שמירה.

התובע התקבל לעבודה בנתבעת ביום 1.5.08. עם קבלתו לעבודה חתם התובע על מסמכים שונים, בהם התחייבות להקפיד על הופעה בזמן לכל המשמרות להן ישובץ (נ/2).

מתחילת עבודתו עד לסוף שנת הלימודים תשס"ח עבד התובע באוניברסיטת בר-אילן. החל מחודש 11/08 עבר התובע לסניף ירושלים של הנתבעת והשתתף בקורס מאבטחים של משרדי ממשלה. תחילה הוצב בבניין ג'נרי בקריית הממשלה. לאחר שעבד בבניין ג'נרי תקופה קצרה הוא הועבר לעבוד כמאבטח ברשות האוכלוסין של משרד הפנים הממוקם במרכז העיר ב"בניין מבטחים".

אין מחלוקת שהעברתו של התובע לעבודה ב"בניין מבטחים" לאחר תקופת עבודה קצרה ב"בניין ג'נרי" נעשתה על פי דרישת קצין הבטחון של בניין ג'נרי (עדות יניב קינן מטעם הנתבעת, עמ' 6, שורות 1-5, עדות התובע בחקירתו הנגדית, עמ' 3, שורות 24-33). לטענת הנתבעת, דרישת קצין הבטחון של בניין ג'נרי נעשתה על רקע טענת קצין הבטחון בדבר בעיות משמעת של התובע שהתבטאו בסגנון הדיבור וההתבטאות של התובע. לטענת התובע, מר קינן אמר לו שהדרישה של קצין הבטחון להעברת התובע ממתקן בניין ג'נרי הוצגה על רקע בקשת התובע לא לשבצו למשמרות שבת בשל היותו שומר מצוות. ממכלול הראיות שבפנינו ומהתרשמותנו מעדות הצדדים, אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת.

אין מחלוקת כי לאחר תחילת עבודתו של התובע ב"בניין מבטחים", היו שתי משמרות ליליות שבהן נציגי הנתבעת התקשרו לתובע בעקבות אי הופעתו למשמרת. הארוע השני היה ביום 24.2.09 ובעקבותיו התובע פוטר. האירוע הראשון היה כחודש לפני כן. הצדדים חלוקים לגבי מידת האשמה של התובע באי התייצבותו לאותן משמרות.

לגבי הארוע הראשון טען התובע כי לא ידע שהוא משובץ למשמרת לילה ולכן הוא הופתע כאשר קיבל שיחת טלפון ממר קינן בה נדרש להסביר מדוע לא הופיע למשמרת. לטענת התובע, היו בעיות ואי בהירויות רבות בסידורי העבודה וכפי הנראה, אירעה אי הבנה בעניין המשמרת, כאשר הנתבעת סברה שהתובע משובץ למשמרת לילית והתובע סבר שהוא משובץ למחרת בבוקר.

מכל מקום, התובע נענה לקריאת מר קינן בארוע הראשון והתייצב סמוך לאחר שקיבל את שיחת הטלפון הלילית.

האירוע השני היה ביום 24.2.09. אין מחלוקת שכאשר מר קינן התקשר לתובע בלילה בתאריך 24.2.09 לאחר שנוכח שהתובע לא התייצב למשמרת, התובע היה בחדר מיון ילדים, עם בנו התינוק שסבל מבעיה רפואית דחופה. אין מחלוקת כי לאחר אותה שיחה, בה הודיע התובע למר קינן שהוא נמצא בחדר מיון בשל בעיה רפואית דחופה ממנה סובל בנו, מר קינן הקפיץ מאבטח אחר למילוי המשמרת. לטענת התובע, אשר לא הוכחשה על ידי מר קינן ואשר מקובלת עלינו, דרש מר קינן מהתובע לפעול לכך שאשתו של התובע תחליף אותו בחדר המיון ותהיה עם ילדם, כדי שהתובע יוכל להתייצב למשמרת. התפתח בינו לבין מר קינן ויכוח בקשר לדרישה זו של מר קינן, בה אמר התובע למר קינן שאשתו ישנה ואין בדעתו להעירה (עדות התובע בחקירה ראשית בה אימץ את האמור בכתב התביעה וכן ראו מוצג נ/4). התובע העיד שאשתו היתה חולה אף היא באותו זמן ושהוא התרעם על כך שמר קינן לא גילה הבנה למצוקתו ועמד בתוקף על הדרישה להתייצבותו למשמרת. יצויין כי התובע תמך את טענתו כי אשתו היתה במצב רפואי שלא איפשר את נוכחותה בחדר מיון באותו לילה במסמך רפואי (ת/1), ואנו מאמינים לטענה זו.

לטענת מר קינן, אשר מקובלת עלינו, התובע לא הודיע מראש על כך שלא יתייצב למשמרתו שהיתה קבוע לליל 24.2.09. לטענת התובע, הוא לא ידע שהיה משובץ למשמרת של 24.2.09. אנו מקבלים עדות זו. עם זאת, מקובלת עלינו גם עדותו של מר קינן לפיה הוא לא קיבל את הסבריו של התובע בדבר אי הבנה לגבי לוח השיבוצים, ועמדתו היתה כי התובע עבר עבירת משמעת של אי התייצבות למשמרת ללא מתן הסבר או הודעה מראש, כפי שעולה מתרשומות שערך (נ/3 ו-נ/4).

26.2.09 כתב קצין הבטחון של רשות האוכלוסין למר קינן מכתב בו נאמר כי אי התייצבותו של התובע למשמרת לילה בתאריך 24.2.09 היא הפעם השניה שבה התובע אינו מתייצב למשמרת ודרש מהנתבעת שלא להציב את התובע בכל אתרי רשות האוכלוסין. קצין הבטחון פירט נזקים שנגרמו לרשות האוכלוסין, הודיע שלא יאושרו לתשלום שעות נוספות שבוצעו על ידי מאבטחים שנאלצו להישאר במשמרתם בשל אי הגעת התובע וכן הודיע על קיזוז 2,000 ₪ מחשבון חודש 2/09 של הנתבעת.

התובע פוטר בעקבות האירוע מיום 24.2.09 בהודעה טלפונית של מר קינן לתובע מיום 25.2.09, תוך מתן הודעה מוקדמת, בה הציע מר קינן לתובע לבצע משמרות במתקנים שונים שאינם של "רשות האוכלוסין".

ביום 2.3.09 כתב התובע לנתבעת מכתב בו כינה את מר קינן "אחד הנבלות הכי גדולות במדינה" וטען כי מר קינן פיטר אותו סמוך לסיום שנת עבודה "אחרי שכנראה שאכזריות הולכת עם טמטום".

הנתבעת לא חלקה על כך שלתובע יתרת חופשה בלתי מנוצלת. לטענתה בכתב ההגנה, הגיע לתובע סך 1,209 ₪ בגין פדיון חופשה, והיא הודיעה על קיזוז סכום זה כנגד הקנס בו חוייבה על ידי רשות האוכלוסין לאחר האירוע מיום 24.2.09. במהלך ניהול התיק, שילמה הנתבעת לתובע, על פי המלצת כב' הרשמת חופית יזרעאלי גרשון, סך 1,209 ₪ כפדיון חופשה.

התביעה לפיצויי פיטורים

התובע מבסס את תביעתו לפיצויי פיטורים על סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963. לטענתו, פיטוריו נעשו על מנת להתחמק מחובת תשלום פיצויי פיטורים, ועל כן יש לפסוק לו פיצויי פיטורים למרות שלא עבד במשך שנה שלמה.

סעיף 3 לחוק פיצויי פיטורים קובע: