אביגל נ' ארליך ואח'

פסק דין

בפני תביעה בגין נזק רכוש שנגרם לרכב התובע כתוצאה מתאונה מיום 14/9/12.

העובדות בקליפת אגוז;

התובע הינו הבעלים והנהג של רכב מסוג הונדה, מ.ר. 73-040-70 (להלן: "ההונדה") ; נתבע מס' 1 הינו הבעלים והנהג של רכב מסוג סוזוקי מ.ר. 64-399-28 (להלן: "הסוזוקי").

נתבעת מס' 2 היתה המבטחת של רכב נתבע מס' 1 בביטוח צד ג', במועדים הרלבנטיים לתאונה.

ביום 14/9/12, כך נטען בכתב התביעה, בזמן שהתובע השלים כמעט את חציית הכיכר שברח' לוחמי הגטאות-קפלן בנהריה, כשלפתע הגיע הרכב הפוגע מצד שמאל, במהירות מופרזת ומבלי לתת זכות קדימה לרכב הנפגע שכמעט השלים את חציית הכיכר ופגע בחלקו הקדמי של הרכב הפוגע, בצדו השמאלי אמצעי של ההונדה.

כתוצאה מכך, נגרמו נזקים על פי חוות הדעת בסך של 20,799 ₪.

על פי הנטען בכתב ההגנה, רכב הנתבעים נסע בתוך העיר נהריה, נכנס לתוך מעגל התנועה (צומת רחובות לוחמי הגטאות-קפלן), הספיק לנסוע כמעט חצי מעגל, אז הגיח מימין רכב התובע, נכנס למעגל התנועה, מבלי לתת זכות קדימה לרכב המבוטח שהיה בתוך מעגל התנועה וחסם את נתיב התנועה של רכב הסוזוקי ( הנהוג בידי נתבע מס' 1 ) וכתוצאה מכך, התנגשו הרכבים.

הכרעה;

שמעתי את שני הנהגים והתרשמתי מהם בצורה בלתי אמצעית וחזרתי ועיינתי בתמונות, בהודעות לחברות הביטוח ובשאר המסמכים שהונחו על שולחני.

בכניסה לתוך מעגל, כל הנכנס לתוך כיכר תנועה, חייב לתת זכות קדימה לרכב שבתוך הכיכר וכל תאונה שמתרחשת בתוך מעגל התנועה, חובה להתחיל ולברר את שאלת הכניסה לכיכר, מי היה בתוך הכיכר ראשון מבין שני הרכבים , על מי הנטל לתת זכות קדימה לרכב האחר, אלא במקרה זה, אתחיל ואפתח בהרגשת האשם שליוותה את נהג הנתבעים.

נהג הנתבעים, התנצל על התאונה וכשנחקר, הודה בכך שהוא התנצל על זה שנכנס ברכבו של התובע ובחקירה חוזרת, ניסה לתרץ את ההתנצלות שזה היה פתאומי ולא ידע מה הבעיה ובכל זאת הוא התנצל כי הוא נכנס ברכב התובע.

במקרה הרגיל, לא הייתי מתחיל בהרגשת האשם, שמלווה את אחד הנהגים בשעת התאונה, במיוחד כאשר הרגשה זו , ברוב המקרים, אינה מעוגנת בעובדות או באחריות החוקית של מי מהנהגים, אלא הפעם העדפתי כן להתחיל אתה, כי נראה לי שהרגשת האשם שהרגיש נהג הנתבעים, אכן היתה מבוססת ויש בה כדי לתרום ולחזק את גרסת התביעה.

להרגשת האשם הראשונית, התלווה שינוי גרסה בהודעה לחברת הביטוח. בהודעה הראשונית (מוצג ת/3) ציין הנתבע, כי בזמן נסיעה בכיכר פגע ברכב של צד ג' בחלקו הקדמי. בשלב יותר מאוחר, שונתה הגרסה והתווסף לה מרכיב הקשור במיקום התאונה, כיכר תנועה ואז, נהג הנתבעים הוסיף, כי התובע נכנס לכיכר בצורה לא זהירה.

אומר, שהתוספת הזו נראית בעיני, תוספת בדיעבד, תוספת לאחר שקיבל ייעוץ ואינה התגובה הספונטנית כפי שתפס אותה הנתבע לאחר התאונה. לטעמי, הרגשת האשם שמתלווה לה שינוי גרסה, שניהם כאחד, מחזקים את גרסת התביעה ויש בהם להוסיף ולתמוך בגרסת התובע ולהפחית ממשקלה של גרסת ההגנה.

זאת ועוד, כשצוללים לתוך העובדות, מתברר כי שני הנהגים ואף העדה מטעם הנתבע , העידו, כי מקום התאונה, מבחינת רכב הנתבעים, היה לאחר שהשלים חצי כיכר במלואה, הדבר עולה בקנה אחד עם ת/2 והסימון שביצעו שני הנהגים על התמונה בצורת עיגול. מסימון זה ניתן לקבוע, כי התאונה לא היתה בעת כניסת התובע לכיכר, התאונה היתה כאשר רכב התובע היה כבר בתוך הכיכר, מספר מטרים, וככל הנראה בשל היותה כיכר צרה ולא רחבה( כפי שניתן להתרשם מהתמונות) , ניתן מכל כניסה לתוך הכיכר, לחצות בשניות בודדות את כל הכיכר.

כעולה מת/2, התאונה התרחשה ממש בתוך תוכי הכיכר, דבר המלמד כי רכב התובע כבר היה בתוך הכיכר כולו, במלואו, בטרם התאונה.

זאת ועוד, מוקד הנזק ברכב התובע בדופן השמאלי ולא בחלק האחורי, בצירוף מיקום התאונה, מלמדים כי אכן רכב התובע הקדים את רכב הנתבעים בכניסה לכיכר .

הדרך היחידה שבה רכב הנתבעים יפגע בחלקו הקדמי שמאלי של רכב התובע, הוא כאשר עולה על הטבעת המוגבהת מסביב לכיכר, הקיימת בכיכר, כפי שהעיד התובע עצמו.

למרות שמדובר בכיכר, שוכנעתי, לאור עדות התובע, שהייתה עקבית, שנכנס לכיכר ולא ראה את רכב הנתבעים בשעת הכניסה אלא בשעת התאונה, שהייתה מספר מטרים בתוך הכיכר, להוסיף לזה, את מיקום הנזק, הרגשת האשם ושינוי הגרסה, כולם אני סבור חוברים יחדיו ומחזקים את גרסת התובע לפיה, הוא הקדים בכניסה את הנתבע והתאונה התרחשה בתוך הכיכר ולא כאשר רכב התובע נכנס לתוך הכיכר ובנסיבות אלו, אני מעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע.