אבוטבול נ' שטרית ואח'

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי התובעת בגין נזק שנגרם לרכבה בתאונת דרכים ברחוב השיטה ביקנעם.

טענות התובעים

ביום 24.3.09 נהגה התובעת ברכבה ברח' השיטה ביקנעם, אשר הינו רחוב צר. התובעת נכנסה אל הרחוב והחלה לנסוע במעלה הרחוב, כאשר הבחינה בנתבעת נוסעת מולה, בירידה. התובעת עצרה את רכבה אולם הנתבעת המשיכה בנסיעה מהירה לכיוונה ופגעה ברכבה.

טענות הנתבעים

הנתבעים מכחישים את טענות התובעת וטוענים כי הנתבעת אכן נסעה באותו היום במורד רחוב השיטה, אולם במהלך יציאתה מהרחוב, כשנסעה בירידה, הופתעה על ידי רכב התובעת אשר סטה מנתיבו, חסם את נתיב הנסיעה של הנתבעת וגרם לתאונה.

דיון ומסקנות

בדיון העידו התובעת, הנתבעת ועדה המתגוררת ברחוב בו אירעה התאונה.

התובעת העידה (פרוטוקול, עמ' 1) כי הרחוב מוכר לה היטב וכי היא נוסעת במקום כמעט מדי יום. לטענתה, לאחר הפניה לרחוב, מסומן מעבר חציה ומיד לאחריו חונים, דרך קבע, כלי רכב בצד הכביש, בנתיב נסיעתה, זאת בניגוד לסימון האדום-לבן על המדרכה האוסר את החניה במקום.

התובעת טוענת כי הבחינה בנתבעת מגיעה ברכבה על כן עצרה את רכבה, עוד לפני המקום שבו חונים כלי הרכב. לטענתה, היה רכבה, כל כולו, בתוך נתיב נסיעתה ולא סטה אל עבר נתיב נסיעת רכב הנתבעות. הנתבעת, לטענת התובעת, נסעה במהירות, כאשר היא מסתכלת לכיוון ימין שלה ולא קדימה ואל עבר רכבה של התובעת. התובעת עמדה על כך שהמתינה במקומה לאחר שהבחינה ברכב הנתבעת יורד ברחוב לכיוונה, מאחר שהיתה צריכה לסטות כדי לעקוף את כלי הרכב החונים ועל כן המתינה שהנתבעת תחלוף על פניה (שם, שם).

לעומתה העידה הנתבעת כי תנאי הדרך ברחוב הם כאלה שאינם מאפשרים לראות את הכניסה לרחוב (שם, עמ' 3, שורה 32) ועל כן רכבה של התובעת הפתיע אותה ולא הותיר לה זמן לתגובה. הנתבעת טוענת כי בשל כלי הרכב החונים מצדי הכביש, נאלצה התובעת לסטות אל נתיב נסיעת הנתבעת וכתוצאה מכך אירעה התאונה (שם, עמ' 4, שורה 3).

עוד טענה הנתבעת, במענה לשאלת בית המשפט, כי לא ניתן לנסוע ברחוב זה במהירות מופרזת וכי לא ניתן גם לחמוק מהתאונה, שכן משני הצדדים חונים רכבים. (שם, שם, שורה 7).

נוסף על הנהגות המעורבות בתאונה, העידה גם גב' נעמי מרקוביץ', אשר מתגוררת ברחוב בו אירעה התאונה ועמדה בחלון ביתה בעת האירוע. העדה העידה כי הנתבעת נסעה ברחוב במהירות מופרזת וכי רכבה של התובעת היה בנתיב הימני (שם, עמ' 3, שורה 4-7).

גב' מרקוביץ' אמנם לא ידעה לומר האם התובעת עמדה או נסעה בעת התאונה, אך מסרה כי רכבה של התובעת היה בנתיב הימני ועוד מסרה כי התאונה אירעה "הרבה לפני המכונית שעומדת" וכי "בפניה לא עומדות מכוניות. אחרי מעבר החציה עומדות מכוניות" (שם, עמ' 3, שורה 24-26)

גב' מרקוביץ', המתגוררת ברחוב שנים רבות, ידעה לומר כי הנתבעת "לא נסעה כמו שאנחנו בדרך כלל נוסעים" (שם, שם, שורה 4). במילים אלה הבהירה העדה חלק גדול מהתמונה שכן אדם המתגורר ברחוב מסוים במשך שנים רבות (45 שנים לדברי העדה) רגיל להתנהלות מסוימת ברחוב ומשנכנסת לרחוב התנהגות שאינה אופיינית למקום, נמשכת תשומת לבו של האדם לאותה התנהגות. העובדה שגב' מרקוביץ' ציינה- במילותיה שלה- את נסיעתה של הנתבעת אשר אינה מתאימה להתנהלות הרגילה של הרחוב- אמינה עלי.

יחד עם זאת, טענת התובעת כי הנתבעת נסעה במהירות מופרזת, לא הוכחה. אמנם, על טענה זו שבה וחזרה גם העדה מרקוביץ, אולם נראה היה כי התובעת הספיקה להבחין בפרטים רבים כמו כיוון מבטה של הנתבעת, האדם היושב לצידה של הנתבעת (שם, עמ' 1, שורה 15) ואף לדברי התובעת, הספיקה לעצור בטרם הגיעה לכיוונה הנתבעת. כל אלה מצביעים על כך שמהירות נסיעתה של הנתבעת איפשרה לתובעת להבחין בכל הפרטים הללו.

עיינתי בטענות הצדדים, שמעתי את העדויות ובחנתי את כלל המסמכים שהוגשו לעיוני, ובפרט את תמונות מקום התאונה.

אני מקבלת את גרסת התובעת לאופן קרות התאונה, הנתמכת בעדותה של הגב' מרקוביץ, אשר היתה עדה לתאונה. עדות התובעת היתה כנה ומהימנה, בעיניי וכך גם עדותה של הגב' מרקוביץ. ניכר היה בעדותן כי אינן מנסות לייפות את מצב הדברים אלא מוסרות את האירועים כהווייתם. התובעת מסרה כי הספיקה להיכנס לרחוב ועצרה בסמוך לפני מעבר החציה המצוי בתחילת הרחוב, זאת לאחר שהבחינה בנתבעת מגיעה לכיוונה במורד הרחוב. עיון בתמונות מקום האירוע ובעדותה של עדת הראיה, הגב' מרקוביץ, מעלה כי כלי הרכב החונים, חנו רק לאחר מעבר החציה. על פי טענת התובעת הנתמכת בדברי העדה מרקוביץ, התאונה אירעה לפני מעבר החציה, לפני המקום שבו חונים כלי הרכב. התמונה ת/1 אשר בה נראה רכבה של התובעת כשהוא עומד לפני מעבר החציה, בתוך נתיב הנסיעה של התובעת, צולמה על ידי התובעת זמן קצר לאחר התאונה, ולדבריה, צולמה לאחר שהזיזה במעט את המכונית. לדבריה, ניסתה להזיז את המכונית, אך נשמע רעש מן החלק הקדמי שנפגע בתאונה ולכן עצרה את הרכב, שוב.

מאחר שהתובעת עצרה עוד טרם המקום בו חונים כלי הרכב, אני מוצאת לקבל את גרסתה כי עצרה והמתינה, בעודה בנתיב שלה וטרם החלה בעקיפת כלי הרכב החונים בסמוך למדרכה. כך גם אני מקבלת את גרסת התובעת כי הנתבעת היא שסטתה עם רכבה לעבר נתיב הנסיעה של התובעת וגרמה לתאונה בין כלי הרכב ודוחה את גרסת הנתבעת בעניין זה.

באשר לנתבעת, הגם שלא הוכחה מהירות נסיעתה, העובדה שלא הספיקה לראות את התובעת מעידה, ראשית, על כך שהתובעת לא היתה בתוך נתיב נסיעת הנתבעת, שהרי במצב שכזה היתה לבטח מבחינה בה, ושנית, הדבר מעיד על כך שמהירות נסיעתה לא היתה מותאמת לדרך ושתשומת ליבה לא היתה נתונה לדרך. אוסיף ואציין בהקשר זה, כי לפני מקום התאונה, מכיוון נסיעת הנתבעת, מסומן מעבר חציה. לפיכך, בהתחשב בכך שהנתבעת נוסעת ברחוב עמוס, כאשר כלי רכב חונים בו משני צדדיו, בסמוך למעבר החציה חונות מכוניות אשר עלולות להסתיר את שדה הראיה לנהג, וכאשר נגרמת, בפועל, הצרה של הרחוב לאור חניית כלי הרכב בו, הרי שעל הנתבעת היתה החובה לנקוט משנה זהירות ולהאט את מהירות נסיעתה לכזו שתאפשר לה לבלום, לכשיידרש.