אבו שקארה נ' מועצה מקומית מג'אר

פסק דין

1. התובע הגיש לבית משפט זה תובענה מנהלית וכן בקשה לאישורה כתובענה כייצוגית, על פי חוק תובענות יייצוגיות, תשס"ו- 2006 (להלן: "חוק תובענות יייצוגיות"), כנגד המועצה המקומית מג'אר (להלן – "הנתבעת"). עניינה של התביעה והבקשה נוגע לחיובי יתר של ריבית בגין פיגורים בתשלומי הארנונה. בתביעתו הוא תבע את הסעדים הבאים:

"א. להצהיר כי גביית הריבית בשיטה המתוארת בהמשך לפיה הנתבעת מחייבת את התובע בתשלומי ריבית דריבית, נעשית שלא כדין ובניגוד לדין ולהוראות הפסיקת הגביה בשיטה זו.

ב. להורות לנתגעת לשנות את שיטת החישוב נפסדת והלא חוקית.

ג. להורות על השבת הכספים שהנתבעת גבתה מהתובע בתוספת ריבית והצמדה כדין".

2. ביום 6.3.13, הודיעה הנתבעת, בהתאם להוראות סעיף 9 (ב) לחוק תובענות ייצוגיות, כי היא חדלה מן הגבייה בצירוף הריבית החריגה, וכי התקשרה עם החברה לאוטומציה בשלטון המקומי, לצורך תיקון תוכנת מערכת הגבייה שלה בהתאם. בהמשך להודעה זו, ביקשה הנתבעת את דחיית התביעה. לאור הודעת החדילה האמורה, עתר התובע לפסיקת גמול כתובע יייצוגי וכן שכר טרחה לבא כוחו, בהתאם להוראות סעיף 9 (ג) לחוק תובענות ייצוגיות. אין חולק כי אכן התובע זכאי לתבוע תשלומים אלה, על פי השיקולים הקבועים בחוק. אלא שבנסיבות שלפנינו, טוענת הנתבעת, כי כיוון שהחיוב בריבית יתרה לא נעשה מיוזמתה, ולאור העובדה כי התובע לא פנה אליה מראש, בדרישה כי תחדול ממנהגה, אין לזכותו בסכומים האמורים.

השיקולים לפסיקת גמול לתובע ושכר טרחה לבא כוחו, מקום בו נדחתה התובענה על פי סעיף 9 (ב) לחוק תובענות ייצוגיות, מפורטים בסעיפים 22 ו- 23 לחוק תובענות ייצוגיות.

סעיף 22 (ב) לחוק מפרט את השיקולים לפסיקת גמול לתובע כדלקמן:

"בקביעת שיעור הגמול יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשיקולים אלה:

1.הטרחה שטרח התובע המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה הייצוגית ובניהולה, בפרט אם הסעד המבוקש התובענה הוא סעד הצהרתי.

2. התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה;

3. מידת החשיבות הציבורית של התובענה הציבורית".

ואילו סעיף 23(ב) לחוק קובע שבקביעת שכר טרחת ב"כ התובע יתחשב בית המשפט בשיקולים הבאים:

"1. התועלת שהביאה התובענה היייצוגית לחברי הקבוצה;

2. מורכבות ההליך, הטרחה שטרח בא הכח המייצג והסיכון שנטל על עצמו בהגשת התובענה היייצוגית ובניהולה, וכן ההוצאות שהוציא לשם כך;

3. מידת החשיבות הציבורית של התובענה היייצוגית;

4. האופן שבו ניהל ב"כ המייצג את ההליך;

5. הפער שבין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור לבין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה היייצוגית".

4. ומכאן, כי בבוא בית המשפט לשקול את קביעת הגמול בחדילה מגבייה, עליו ליתן דעתו, בין היתר לנקודות הבאות:

שיקולים הנוגעים להשקעה בהגשת התובענה, לעלויות ולסיכון שנטלו על עצמם התובע הייצוגי ובא כוחו כגון השקעה בהכנת התביעה, מורכבות התביעה, חדשנותה והטרחה הכרוכה בהכנתה ("שיקולי תשומה").