אבו שמלה נ' שבלי ואח'

פסק דין

1.זוהי תביעה בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 23.5.09.

2.פאדי אבו שמלה (להלן: "פאדי"), אשר נהג במשאית התובע בעת התאונה, מסר בעדותו, כי משאיתו היתה בעצירה מוחלטת, והוא ועוזרו, שעסקו בהעמסת כלובים, היו מחוץ למשאית. משאית הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") חזרה לאחור, שפשפה את הצד הימני של הטמבון במשאיתו, ובהמשך עקרה את הטמבון ממקומו.

תוהן שלבי, עוזרו של פאדי, מסר דברים זהים ביחס לאופן התרחשות התאונה. שני העדים הדגימו באופן דומה, באמצעות דגמי מכוניות, את אופן התרחשות התאונה, ושניהם אף הצביעו על אותו מקום כמקום בו עמדו, מחוץ למשאיתם, בעת התאונה.

3.הנתבע מסר בעדותו, כי אחד מעדי התובע היה בתוך משאיתו, ואילו העד השני כיוון אותו בנסיעה קדימה. לדברי הנתבע, כאשר המכוון אמר לו לעצור הוא עצר. נהג משאית התובע ניסה לנסוע קדימה, על מנת ליצור מרחק בין שתי המשאיות, שהיו צמודות, אולם הידרדר לאחור, ופגע בגלגל משאית הנתבע, מה שגרם לתלישת הטמבון. גם הנתבע הדגים גרסתו באמצעות דגמי מכוניות.

4.לאחר ששמעתי את הצדדים, הנני מעדיפה את גרסת העדים מטעם התובע על פני גרסת הנתבע, שכן גרסת הנתבע אינה מתישבת עם הנזק למשאית התובע, כפי שהוא נראה בתמונות שהוגשו לבית המשפט.

5.נזקי התובע הינם השתתפות עצמית – 5,576 ₪, כינון – 278 ₪, שכ"ט שמאי – 116 ₪. אציין כי אני דוחה את טענת הנתבעים, כי אין לפסוק לזכותו של התובע את הפרש שכ"ט השמאי, שכן תשלום שכ"ט בסך 1,155 ₪ לשמאי, אינו חורג מגדר הסביר. התובע תבע גם 3,000 ₪ בגין השבתת המשאית לשלושה ימים. התובע הגיש מסמך המאשר, כי המשאית הושבתה לשלושה ימים לשם תיקון, אולם לא הביא כל ראיה בענין גובה הפסדיו כתוצאה מכך. לפיכך אני דוחה את בקשת התובע לפיצוי בגין ראש נזק זה.

6.אשר על כן, הנני קובעת כי על הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכבו עקב התאונה.

הנתבעים ישלמו לתובע סכום של 5,970 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן ישלמו הנתבעים לתובע הוצאות משפט בסכום של 400 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

7.זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 15 יום.

ניתן היום, ט"ו אדר תש"ע, 01 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.