אבו שחאדה נ' מדינת ישראל

החלטה

1.זוהי בקשת המבקשת להורות על ביטול צו איסור שימוש ברכב 59-533-09, (להלן: "הרכב") שניתן ע"י קצין משטרה לתקופה של 30 יום, מיום 7.1.10, בשל כך שמבצע העבירה זייד מחמוד שהינו נהג חדש נהג ברכב ללא מלווה והסיע ברכב נוסעת מעל למותר ובהיותו מתחת לגיל 21, עבירה על סעיף 12 א' 2 לפקודת התעבורה.

2.בבקשת המבקשת טוען ב"כ המבקשת כי אין הצדקה משפטית ו/או עובדתית להורות על איסור השימוש ברכב, וכי איסור השימוש ברכב בנוסף לפסילתו של מבצע העבירה, פסילה מנהלית מלהחזיק ברישיון הנהיגה למשך 30 יום, הינו עונש לא מידתי בהתחשב בנסיבות המקרה.

3.בפני טען ב"כ המבקשת, כי היא כמי שבעלים של הרכב מסרה אותו לאביה, והאחרון נעתר לבקשת הנהג – מבצע העבירה לנסוע ברכב; המבקשת לא ידעה על ביצוע העבירה בידי הנהג, ולמבקשת לא נערך שימוע.

עוד טוען ב"כ המבקשת שבין המבקשת לבין הנהג אין כל קירבה, והיא לא ידעה שאביה ימסור הרכב לנהג לנהוג ברכב ללא מלווה ועם נוסע נוסף מעל למותר.

המבקשת לומדת ביום במכללה בבקה אל גרבייה ולאחר מכן עובדת במתחם גן שמואל, והרכב משמש אותה ללימודיה ולעבודתה. על כן מבקש הוא להורות על ביטול צו איסור השימוש.

4.מנגד מתנגד ב"כ המשיבה לבקשה וטוען כי ברכב בוצעה עבירה חמורה, בעל הרכב לא אחז בכל האמצעים למניעת ביצוע העבירה, הרכב ניתן ברשות, ועל כן מבקש הוא לדחות הבקשה.

5.הוראת החוק הרלוונטית לענייננו מצויה בסעיף 57 ב' לפק' התעבורה, לפיה בעל הרכב שלגביו ניתנה הודעת איסור השימוש וכן הנהג שקיבל ההודעה, רשאים לבקש מביהמ"ש לבטל ההודעה.

ביהמ"ש יחליט בבקשה לאחר ששמע את היועמ"ש לממשלה, את בא כוחו או שוטר, ויבטל ביהמ"ש את הודעת איסור השימוש באם נוכח כי התקיים אחד מאלה:

א.הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

ב. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב, ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע העבירה.

במקרה שלפנינו אין המבקשת טוענת שהרכב נלקח ממנה שלא בידיעתה וללא הסכמתה, ולא הצביעה על אמצעים שנקטה למניעת ביצוע העבירה. ועל כן הוראות הסעיף בשתי חלופותיו אינן חלות על המקרה שלפני, ומטעם זה הייתי דוחה הבקשה.

6.סעיף 57ב' (ג) לפק' התעבורה, משמש סעיף המחוות שמעבר להוראות שנקבעו בס"ק (א) ו- (ב) במובן של מתן שיקול דעת לביהמ"ש, שהרי לא כל המקרים נופלים לתוך הסעיפים שלעיל;

סעיף (ג) קובע:

"ג ביהמ"ש רשאי לבטל הודעת איסור השימוש, או לקבוע תקופה קצרה יותר לאיסור השימוש, בתנאים או ללא תנאים, אם התקיימו נסיבות אחרות המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי הוא להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג בו".

סעיף זה בא למתן את החומרה שבהוראת החוק שהרי הוראת חוק זו נועדה "לפגוע" ו"להעניש" מי שלא ביצע עבירה, הוראת החוק באה "להדק את המצור" סביב נהגים העושים ברכב שימוש לא מושכל, כך שבנוסף לאוכפי הוראת החוק, יתגייס בעל הרכב לפקוח את עיניו על נהגים המשתמשים ברכב לא שלהם.

7.מעיון בחומר החקירה, עולה, כי ברכב ישבו שלושה נוסעים, נוסע אחד מעל למותר, עורכת הדו"ח הקפידה לרשום פרטי זיהוי מי שישב לצידו של הנהג ע"מ לשלול קיומו של נהג מלווה, בעל רישיון נהיגה וותק נהיגה, לעומת זאת לא רשמה פרטי זיהוי יושבי המושב האחורי לוודא קיומה של המבקשת בין נוסעי הרכב, שהרי טענת ב"כ המבקשת המרכזית שהיא - המבקשת לא מסרה הרכב לידי הנהג, אלא לאביה שהעבירנו לנהג ושהעבירה בוצעה ללא ידיעתה;

8.בהתחשב בעובדה שקצין המשטרה השתמש בסמכות שהוענקה לו בחוק בכך שמחד הוא הורה על פסילתו המנהלית של הנהג למשך 30 יום, ואיסור השימוש ברכב לתקופה הקבועה בחוק; ובשל העדר זיקה קרובה בין המבקשת לנהג מבצע העבירה, אני עושה שימוש בסמכות המוענקת לי בהוראת החוק בס"ק (ג) ומורה על קבלת הבקשה חלקית.

9.מכל האמור לעיל, אני מורה על קיצור תקופת איסור השימוש ברכב ומעמיד אותה על שבועיים מיום מתן הצו 7.1.10.

הרכב נשוא הבקשה ומסמכי הרכב, יחזרו למבקשת ביום 21.1.10 שעה 10:00.