אבו שהאב נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על גזר דינו של בית המשפט לתעבורה בתל-אביב יפו (כבוד השופטת נועה פראג-לבוא) אשר ביום 7/4/2011 גזרה דינו של המערער לאחר שהורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בכתב אישום מתוקן, לפיו ביום 3/5/2009 בנוהגו רכב לאחור, נהג בקלות ראש ופגע בהולכת רגל שנחבלה קלות. הולכת הרגל ילידת 1929.

מלכתחילה כתב האישום החזיק גם עבירה של על פי סעיפים 62 (2) ו- 38 (2) לפקודת התעבורה, אך משתוקן כתב האישום, ובו הורשע המערער על פי הודאתו, האישום היה נסיעה לאחור באי זהירות, עבירה על תקנה 45 (2) בקשר עם סעיף 38 (2).

בית המשפט קמא בעקבות הודאתו של המערער, בהתחשב בעברו הלא מכביד ונסיבותיו האישיות, ובעובדה שהמתלוננת פנתה לבית החולים לבדיקה רק כעבור כארבעה ימים, החליט לעשות שימוש בסמכותו ולקצר קמעא מפסילת המינימום הקבועה בחוק.

על פי סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה, תש"ל – 1970: "פסילת מינימום שלושה חודשים" "(2) על עבירה מן המפורטות בתוספת השנייה שגרמה לתאונת דרכים בה נחבל אדם או ניזוק רכוש".

עיון בתוספת השנייה לפקודת התעבורה, תלמד שבין העבירות המפורטות בה תקנה 45 (1), אך לא תקנה 45 (2) – היא התקנה בה הואשם הנאשם על פי הוראות החיקוק שבכתב האישום.

אלא, שבעובדות כתב האישום שלא תוקנו, ולא שונו, נעשה שימוש במילה "פגיעה" שהינה מילה המופיעה בתקנה 45 (1) "סיכון או פגיעה" להבדיל מהמופיע בס"ק (2) "הטרדה או הפרעה". יוצא אפוא שבית המשפט קמא, הגם שלא שם לב להוראת החיקוק הקבועה בהוראות החיקוק המתוקנות, מהותית לא טעה בכך, שייחס למערער עבירת תוספת.

אין מדובר רק בעניין הטכני פורמלי של סעיפי החיקוק, אלא גם המעשה המתואר בעובדות כתב האישום מתיישב יותר עם עבירה לפי תקנה 45 (1) מאשר עם 45 (2).

בערעור על גזר הדין, עיקר טיעונו של המערער הוא שבית המשפט קמא גזר דינו של המערער כאילו הואשם בעבירת תוספת, ולא היא.

אי אפשר לומר שאין בדברי המערער דבר מן הנכון. בכל זאת, בית המשפט לא שם ליבו לטעות שבמידת מה היא טכנית בכתב האישום. מנגד, בית המשפט מצא לנכון להפחית מעונש הפסילה שחשב שעומד כנגד המערער.

בנסיבות אלה, הנני סובר להתחשב בנסיבות האישיות של המערער, עברו הקל יחסית בעבירות תעבורה, שניתן לקצר עוד את הפסילה בפועל, ואעמיד אותה על תקופה של 40 ימים במקום חודשיים.

הפסילה תיכנס לתוקפה עם הפקדת הרישיון ביום 1/8/2011.

יתר רכיבי גזר הדין ישארו בעינם.

ניתן והודע היום כ"ח סיון תשע"א, 30/06/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: