אבו ריא נ' בנק מרכנתיל דיסקונט סחנין 17687

פסק דין

עסקינן בערעור לפי סעיף 10א' לחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א-1981.

על יסוד ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, פסק הדין ניתן על בסיס הסיכומים שהוגשו לתיק.

הדיון בתיק דנן נסב על סירוב 4 שיקים בחשבונה של המערערת, חשבון מס' 995827 המנוהל אצל המשיב, ואלה הם: שיק מס' 875, שיק מס' 019, שיק מס' 075 ושיק מס' 072.

אקדים את המאוחר ואומר, כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים המצורפים לתיק נחה דעתי לדחות את הערעור.

בראשית נימוקיי אבקש לציין, כי התאריך הקובע לשם בחינת השגותיה של המערערת ביחס לסירוב השיקים נשוא הדיון הוא מועד הצגתם לפירעון, כפי שמצוין בדפי החשבון של הבנק בעמודה של תאריך 'ערך', ולא התאריך שבו סורבו השיקים בפועל.

בהינתן הדברים הנ"ל ברור על פניו, כי במועד הקובע לגבי כל אחד מהשיקים, לא היתה יתרה מספקת בחשבון שתאפשר פירעון השיקים ללא חריגה ממסגרת האשראי המאושרת, שעמדה באותה עת על 20,000 ש"ח.

על מנת לחדד את הדברים אבהיר, כי ביחס לשיק מס' 875, על סך של 10,000 ש"ח, מצב החשבון מראה כי ביום הערך לא היה כיסוי מספיק לשם פירעון השיק משום שיתרת החוב עמדה על למעלה מ-31,000 ש"ח. ואולם כך נותר המצב ביום הסירוב, משום שבאותו יום הופקד לחשבון סך של 3,000 ש"ח ועוד שיק על סך של 6,400 ש"ח – שלגביו יכול היה המשיב לזכות את החשבון באופן סופי רק כעבור 3 ימי עסקים, כאמור בסעיף 3 להוראות הבנקאות (שירות ללקוח) (מועד זיכוי וחיוב בשיקים), תשנ"ב-1992.

כך הוא המצב לגבי שיק מספר 019. עיון בדפי החשבון מגלה כי הן במועד ההצגה (25/11/10) והן במועד הסירוב (28/11/10), לא היתה יתרה מספקת בחשבון המאפשרת את פירעונו ללא חריגה ממסגרת האשראי. מכל מקום, טענת המערערת כי על המשיב היה להתחשב בגמלת הפנסיה שצפויה היתה להיזקף לחשבון רק יום אחד לאחר מועד סירוב השיק, אינה בגדר עילה מספקת המצדיקה קבלת הערעור לגבי שיק זה.

אשר לשיקים מס' 075 ו-072, מצב החשבון היה ביתרת חובה החורגת ממסגרת האשראי באופן שלא מותיר בו כיסוי מספיק, הן במועד ההצגה והן במועד סירוב השיקים.

לא אסיים מבלי להתעכב על טענת המערערת, כי בידי המשיב היו פיקדונות ובטחונות בסכום העולה על סכום השיקים המסורבים, ובמצב זה שומה היה עליו לפרוע את השיקים.

לעניין זה טען המשיב, כי הגם שלמערערת היו פיקדונות ובטחונות כנטען, ברם אלה שימשו להקצאת מסגרת האשראי ולהבטחת פירעון ההלוואות שהמערערת נטלה ממנו מעת לעת, ולכן לא היה בהם כדי לשמש בטוחה לכיסוי סכום השיקים במידה ויכובדו.

בנסיבות העניין אין לומר כי עמדת המשיב משוללת יסוד על פניה. העובדה כי המשיב הקצה למערערת מסגרת אשראי בסכום לא מבוטל, ואפשר לה לקבל הלוואה – כפי שעולה מדפי החשבון – תומכת בטענתו כי הפיקדונות והבטחונות שימשו למטרה אחרת.

סיכומו של דבר, אני דוחה את הערעור ומורה על ביטול הצו הזמני אודות עיכוב ההגבלה שהוטלה על החשבון.

בנסיבות העניין אני מורה על תשלום הוצאות למשיב בגובה סכום הפיקדון שהופקד על ידי המערערת, ומתוקף כך אני מורה על העברת הפיקדון על פירותיו לידי המשיב באמצעות בא כוחו.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשע"ג, 24 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: