אבו רוקן נ' ליטבינסקי ואח'

החלטה

בפניי בקשת הנתבעת 1 לסילוק על הסף של התביעה מחמת הפרות צווים וחוסר מעש, תוך חיוב התובעת בהוצאות.

התובעת התבקשה להגיב לבקשה ותחת זאת, הגישה בקשה להארכת מועד להגשת כתב תביעה מתוקן, הנתמכת בתצהיר.

לבקשת הנתבעת 1, נקבע דיון להיום, בו אמור היה להיחקר על תצהירו, המצהיר מטעם התובעת, הוא עורך דינה.

בפתח הישיבה, לאחר שהובהר כי אם יעיד ב"כ התובעת, לא יוכל הוא להמשיך ולייצגה בהמשך ההליך, בחר ב"כ התובעת לחזור בו מן הבקשה להארכת מועד להגשת כתב תביעה מתוקן והצהיר כי יגיש תביעה חדשה, תחת תיקונה של זו הנוכחית.

במצב דברים זה, עמדה הנתבעת על בקשתה לסילוק התביעה על הסף תוך חיוב התובעת בהוצאות, או לחילופין, פסיקת הוצאות משמעותיות בגין התנהלות התובעת, בין היתר, הדיון אשר נקבע היום, אשר בסופו של יום, היה דיון עקר.

קודם הכרעה, יובא, בקצרה, תיאור התנהלות התיק עד כה.

התביעה הוגשה ביום 1.3.12 ובה עתירה לפסק דין הצהרתי. עמה, הוגשה בקשה לצו מניעה זמני במעמד צד אחד. ניתן צו במעמד צד אחד ונקבע דיון, במעמד המשיבים, ליום 11.3.12. במועד זה התייצב ב"כ התובעת ומסר כי לא הצליח לבצע המצאה כדין לנתבעת, אך ציין כי אותו בוקר התקבלה תביעה מאותה נתבעת, המיוצגת על ידי עורך דין מרמת גן והודיע כי יבצע המצאה לאותו עורך דין. ב"כ התובעת ביקש דחייה ובהתאם נקבע דיון ליום 28.3.12.

ביום 4.4.12 התקיים דיון נוסף בתיק, אליו התייצבו רק ב"כ התובעת ונציגת משרד הרישוי אשר זומנה ומסרה כי קודם שהתקבל צו המניעה במשרד הרישוי, בוצעה העברה נוספת של הרכב לידיה של גב' דנילוב ילנה.

בעקבות כך, ביקש ב"כ התובעת כי יותר לו לתקן את התביעה בהתאם. ב"כ התובעת הצהיר בבית המשפט כי ניסה לבצע מסירה לב"כ הנתבעת במהלך דיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, אך הלה סירב. טענה זו, אגב, הוכחשה מכל וכל על ידי ב"כ הנתבעת בדיון היום. ב"כ הנתבעת דווקא הלין על כך שב"כ התובעת לא טרח למסור לו דבר וחצי דבר על ההליך המתנהל בפני מותב זה, למרות שנפגשו שניהם בהליך בבית המשפט המחוזי.

באותו דיון, מיום 4.4.12, הותר לב"כ התובעת לתקן את כתב התביעה בתוך 14 יום.

מאז, לאורך תקופה, פנה ב"כ התובעת בבקשות ארכה. כך ניתנה לו ארכה בתאריכים 18.4.12, 13.5.12, 31.5.12 וארכה אחרונה, כך לבקשתו, בת 7 ימים, ניתנה ביום 5.6.12. יודגש כי בכל פעם התבקשה ארכה קצרה בלבד וכך גם ניתן.

חרף חלוף המועד, לא הוגש כתב תביעה מתוקן.

בשלב מסוים, ביקשה הנתבעת להסיר את צו המניעה והוא אכן הוסר, בהסכמת התובעת.

ביום 18.7.12 הוגשה בקשה ראשונה למחיקת התביעה. הבקשה לא נדונה בשל חופשתי.

ביום 28.11.12 הוגשה בקשה נוספת לסילוק על הסף.

הבקשה הועבר ביום 4.12.12 לתגובת התובעת.

לא הוגשה תגובה, אך הוגשה, ביום 3.12.12 הבקשה אשר צויינה בפתח הדברים, להארכת מועד להגשת כתב תביעה מתוקן, אליה צורף כתב תביעה מתוקן. הטעם להארכה, הוא כי התובעת מנסה להתחקות אחר הבעלים הרשומים. ב"כ התובעת ציין בסייפא לבקשה כי דחייתה תרוקן מתוכן את התביעה, שהרי הרכב כבר הועבר לבעלות אדם אחר, היא הגב' דנילוב. יצוין כי לבקשה צורף תדפיס בעלויות ממשרד הרישוי נושא תאריך הפקה 27.3.12.

מטעם הנתבעת והגב' דנילוב, אשר צירופה התבקש, הוגשו תגובות לבקשה למתן ארכה וכאמור, נקבעה הבקשה לדיון היום לצורך חקירתו של ב"כ התובעת, המצהיר מטעמה.

בדיון, כפי שתואר לעיל, חזר בו ב"כ התובעת מן הבקשה להארכת מועד להגשת כתב תביעה מתוקן, זאת לאחר שהבין כי אם ייחקר על תצהירו אשר הגיש לבית המשפט, לא יוכל עוד להמשיך בייצוג התובעת. מטבע הדברים, עניין זה ידוע היה לב"כ התובעת מבעוד מועד, אך משיקוליו, בחר שלא להגיש בקשה למחיקת בקשתו למתן ארכה, קודם למועד הדיון.