אבו רומי נ' משטרת ישראל תחנת שפרעם

החלטה

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת ר' בש) מיום 30.11.2011 לפיה דחה בית משפט את בקשת העורר להורות למשיבה להחזיר לידיו את המשאית אותה תפסה ביום 5.10.2010.

המשאית נתפסה לאחר שנצפתה, לטענת המשיבה, בשלושה מועדים שונים כשהיא משליכה פסולת ברשות הרבים, בניגוד לחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד – 1985. המשאית נתפסה בחודש פברואר 2010 ושוחררה בכפוף לתנאים שנקבעו על ידי בית המשפט ובכללם הפקדת סך 3,000 ₪ במזומן. אלא שבכך לא היה כדי להרתיע את העורר והמשאית נצפתה שוב משליכה פסולת ביום 30.8.2010 אולם באותו מועד נמלט הנהג מהמקום. השלכת הפסולת בשלישית הייתה ביום 5.10.2010 שלאחריה נתפסה כאמור המשאית.

העורר טען כי המשאית נתפסה ביום 5.10.2010 ואולם לא בשעת ביצוע עבירה כלשהי, ובזמן תפיסתה לא יוחסה לה כל עבירה. בנוסף, הכחיש המשיב ביצוע עבירה ביום 30.8.2010 כפי שטענה המשיבה. לדבריו, אין זה מתקבל על הדעת שבחודש אוקטובר תיתפס המשאית בגין עבירה שנעשתה חודשיים קודם לכן, מבלי שהמשיבה נקטה בצעדים כלשהם בכל אותו זמן. גם העבירה שנטען כי בוצעה בחודש פברואר 2010 הוכחשה על ידי העורר. לדבריו, ניסתה המשיבה באמצעות תפיסת המשאית, לגרום לו לנזקים והפסדים ללא כל הצדקה. בהקשר זה ציין, כי תפיסת המשאית ששוויה נאמד בסך של כ-250,000 ₪, מקפחת ואינה מידתית. העורר ציין, כי המשאית משמשת אותו לפרנסתו וכי השארתה בידי המשיבה מסבה לו הפסדים כבירים ובלתי מוצדקים.

העבירה שנעשתה, על פי הנטען, בחודש פברואר 2010, הובילה לתפיסת המשאית לראשונה. לאחר תפיסה זו עתר העורר לבית המשפט להחזרת התפוס, וביום 4.3.2010 נעתר בית משפט השלום בעכו (כב' השופט זיאד סלאח) לבקשתו, תוך קביעת תנאים מגבילים. החלטה זו ניתנה לאחר שבית המשפט עיין בחומר שהונח בפניו וקבע, כי ניתן ללמוד הימנו כי בוצעה לפחות עבירה אחת של השלכת פסולת ברשות הרבים. יחד עם זאת, סבר בית המשפט כי ניתן להשיג את תכלית התפיסה באמצעים פחות חריפים מאשר שלילת חזקתו של העורר במשאית ולכן הורה על החזרתה בכפוף להפקדת סך 3,000 ₪ במזומן וחתימת המבקש על התחייבות עצמית על סך 50,000 ₪. עבירה זו מחודש פברואר 2010 אינה העילה, בשלה נתפסה המשאית הפעם. התפיסה נשוא הדיון הינה בגין שתי עבירות המיוחסות לעורר – האחת מיום 30.8.2010 והשנייה מיום 5.10.2010.

האירוע מיום 30.8.2010 מתועד כולו בצילומים, לרבות תצלומים של המשאית כאשר היא שופכת פסולת בניגוד לחוק. הטענה, כי מדובר בחומר שהוא בגדר מילוי אדמה אינה עולה בקנה אחד עם הצילומים, המצביעים בבירור על כך שמדובר בפסולת בנייה. הוצגו בפני דוחות פעולה, מהם עולה כי בסמוך להשלכת הפסולת הנ"ל, נעשה ניסיון לתפוס המשאית ולעצור את הנהג, אלא שזה ברח וחמק מאנשי המשיבה. בנוסף, הוצגו הזמנות שנשלחו אל העורר על מנת להתייצב לחקירה במשטרה בקשר לאירוע הנ"ל, ואולם הלה התעלם מאותן הזמנות ולא הגיע לחקירה.

באשר לאירוע מיום 5.10.2010, הוצגו דוחות פעולה המצביעים על כך, שהעורר השליך פעם נוספת פסולת בניגוד לחוק. למודי ניסיון, הזעיקו אנשי המשיבה תגבורת שכללה פריסת מחסום דוקרנים, שבעקבותיו נאלץ העורר לעצור את המשאית. התצלומים שהוצגו לגבי הפסולת שנשפכה באותו מועד מלמדים, כי גם כאן מדובר בפסולת בנייה שהושלכה בניגוד לחוק. נכון הוא שהתצלומים נלקחו יום למחרת, ביום 6.10.2010, ואולם תצלומים אלה, בצירוף דוחות הפעולה שהוצגו, יש בהם כדי להקים תשתית ראייתית מספקת לצורך שלב זה של הדיון.

חומר החקירה הנ"ל, יש בו משום ראיות לכאורה מספיקות להוכחת העבירות המיוחסות לעורר.

נימוקיו של בית משפט קמא, בהחלטתו נשוא הערר המונח בפני, מפורטים ומנומקים היטב. בית המשפט, לאחר שבחן את חומר החקירה שהוצג לעיונו, הגיע למסקנה כי קיימת תשתית של ראיות לכאורה לכך שהעורר ביצע את העבירה של השלכת פסולת ברשות הרבים באמצעות המשאית. לאור הראיות עליהן הצבעתי לעיל, אין לי אלא להסכים למסקנה זו.

בית משפט קמא, אשר היה ער לפגיעה בזכות הקניין של העורר, בחן אפשרות קיומה של חלופה אשר תשיג את תכלית התפיסה בדרך שפגיעתה בזכות הקניין תהא פחותה והגיע למסקנה, כי בנסיבות המקרה דידן לא קיימת חלופה כאמור. מסקנה זו מקובלת עלי. לעורר ניתנה כבר הזדמנות על ידי בית המשפט להוכיח כי לא יבצע שוב עבירות של השלכת פסולת ברשות הרבים, אלא שהוא בחר להתעלם מהתחייבותו זו ולעבור על החוק, תוך זלזול ברשויות האכיפה והפגנת אדישות לאינטרס הציבורי.

התפיסה נשוא הדיון נועדה לאפשר למשיבה לבקש חילוט המשאית במסגרת ההליך הפלילי שהוגש כנגד העורר בבית משפט השלום בעכו ביום 15.12.2010, בגין שתי העבירות שפורטו לעיל. בנוסף, נועדה התפיסה למנוע הישנות מעשי העבירה, לאחר שהעורר גילה בהתנהגותו כי לא ניתן לסמוך עליו. בצדק ציין בית משפט קמא, כי במקרה דידן גובר האינטרס הציבורי על האינטרס הפרטי של העורר.

משלא נמצא כל טעם שיצדיק התערבות בהחלטת בית משפט קמא, אני דוחה את הערר.

ניתנה היום, ז' שבט תשע"א, 12 ינואר 2011, במעמד הנוכחים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: