אבו ראס נ' מדינת ישראל

1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט א' טובי) ב-עפ"ת 61879-03-16, בגדרו נדחה ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כב' השופטת כ' פאר-גינת) ב-תת"ע      1222-09-15.

2. בד בבד עם הגשת בקשת רשות הערעור, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע של עונש המאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות שהושת על המבקש. בהקשר זה הוריתי כי עונש המאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות שהושת על המבקש יעוכב עד למתן החלטה אחרת וביקשתי מהמשיבה כי תגיש את תגובתה לבקשה.

           עתה אביא את הנתונים הנדרשים לליבון העניין.

רקע והליכים קודמים

3. מעובדות כתב האישום שהוגש עולה כי בתאריך 21.08.2015, סמוך לשעה 07:10, המבקש נהג ברכב פרטי בתחומי העיר חיפה בזמן שתוקף רישיון הנהיגה שלו פקע עוד בתאריך 12.2001.

4. בית משפט השלום לתעבורה הנכבד הרשיע את המבקש, על פי הודאתו, בעבירה של נהיגה ללא רישיון תקף (עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961).

5. טרם שגזר את דינו של המבקש – בית משפט השלום לתעבורה הנכבד הפנה את המבקש לממונה על עבודות השירות כדי שתתקבל בעניינו חוות דעת, וזו אכן הוגשה ועולה ממנה כי המבקש נמצא כשיר לבצע עבודות שירות.

6. בתאריך 18.02.2016 בית משפט השלום לתעבורה הנכבד גזר את עונשו של המבקש. בפתח גזר הדין, בית משפט השלום לתעבורה הנכבד עמד תחילה על החומרה הגלומה בעבירה של נהיגה ללא רישיון תקף, אשר "טומנת בחובה סיכונים רבים לביטחונם של הנוסעים ברכב והולכי הרגל. יתר על כן, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בתי המשפט". בהמשך, בית משפט השלום לתעבורה הנכבד בחן את מדיניות הענישה הנהוגה בעבירה בה הורשע המבקש, וקבע כי מתחם העונש ההולם בעניינו נע בין שלושה חודשי פסילה בפועל ומאסר מותנה, לבין 36 חודשי פסילה ומאסר בפועל בן שנה. בבואו לקבוע את עונשו של המבקש בתוך מתחם הענישה, בית המשפט השלום לתעבורה ציין לחומרא את עברו התעבורתי המכביד של המבקש.

           נוכח האמור, בית משפט השלום לתעבורה הנכבד השית על המבקש את העונשים הבאים: שלושה חודשי מאסר בפועל שירוצו בדרך של עבודות שירות; 15 חודשי פסילה בפועל; 7 חודשי פסילה על תנאי, למשך שלוש שנים, וקנס בסך 1,500 ש"ח.