אבו ראס נ' עבדאלחמיד ואח'

החלטה

בפני עתירת הנתבעת 2 לדחות התביעה נגדה על הסף. התובע מתנגד לבקשה.

התביעה עוסקת בנזקי רכוש שנגרמו לתובע בתאונת דרכים שארכה ביום 14.4.2012 בקלנסואה.

לטענת התובע, הנתבע לא הבחין ברכב התובע ופגע בו מאחור. הנתבע מכחיש את הפגיעה וטוען כי בעת הרלוונטית חנה רכבו בסמוך לכניסת ביתו של התובע.

הנתבעת טוענת כי בעת הרלוונטית לתביעה נהג הנתבע ללא רישיון ולפיכך הפר את תנאי הפוליסה ולא חלה עליה חבות מכוחה. טענה זו העלתה הנתבעת 2 בכתב ההגנה מטעמה.

התובע הציג מסמכים המלמדים כי ביום 22.9.2011 גזר בית המשפט על הנתבע, בהעדרו, עונש הכולל פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה. הנתבע ביקש לבטל את גזר הדין ובקשתו התקבלה ביום 23.10.2011.

ביום 30.10.2011 גזר בית המשפט את דינו של הנתבע מחדש והעונש שהוטל לא כלל פסילת רישיון.

התאונה דנא התרחשה כאמור ביום 14.4.2012, קרי – ששה חודשים ומחצה לאחר שהוטל גזה"ד מחדש ובאותו מועד החזיק הנתבע רישיון נהיגה כדין. לפיכך, אין לסלק התביעה על הסף.

יוצא איפוא, שהמחלוקת בין הצדדים היא בשאלת תוקף רישיון הנהיגה של הנתבע בעת התאונה בנסיבות האמורות. הנתבעת טוענת כי לנוכח הפסיקה הקיימת יש לקבוע כי רישיון הנהיגה אינו תקף, ומוסיפה כי רישיונו של הנתבע לא הופקד ולפיכך מניין ימי הפסילה טרם נמנו.

שקלתי את טענות הצדדים ואת הפסיקה אליה הופניתי. אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

אין חולק כי אחריותה של הנתבעת נובעת מפוליסת בת תוקף וכידוע הפוליסה איננה תקפה כאשר הנהג נוהג ללא רישיון נהיגה תקף.

במקרה דנא, הוטל גז"ד לפיו נפסל רישיון הנתבע למשך 5 חודשים. אין חולק שגז"ד זה בוטל ע"י בית המשפט, שלא שב לפסול את הרישיון בעת שניתן גזה"ד הנוסף.

ברע"א 4288/04, דן כב' בית המשפט העליון בשאלת תחולתו הרטרואקטיבית של פסק דין מאוחר לתאונת דרכים, המבטל את פסילת רישיון הנהיגה של הנהג בעת התאונה, בתביעה לפי חוק הפלת"ד. בית המשפט קבע כי בעת התאונה הייתה הפסילה שרירה וקיימת, שכן גזה"ד לא ניתן בחוסר סמכות או תחת שגגה מהותית או פרוצדוראלית. גזר דין זה בוטל לאחר שנים, אחר קרות התאונה, משיקולים חיצוניים לעובדות המקרה (להלן: "פרשת חלימי").

בית המשפט הבחין את המקרה הנ"ל מפרשה אחרת שנדונה בפניו בעניין רע"א 3339/00, שבו נקבע כי ההרשעה של הנהג בוטלה מחמת שהועמד לדין פעמיים בגין אותה עבירה. בית המשפט הוסיף כי מדובר בפסק דין פגום, שניתן בחוסר סמכות להעמיד לדין ולפיכך בטל מעיקרו, באופן שיש לקבוע כי בזמן התאונה החזיק רישיון תקף (להלן: "פרשת דהן").

באשרו את פסיקת המחוזי בפרשת חלימי, הדגיש בית המשפט את האבחנה הרצויה: "לפגמים שונים תהינה נודעות תוצאות בטלות שונות...אחידות ונוקשות בכללי הבטלות עשויים להוביל לתוצאות הפוגעות בעקרי הצדק. יש לבחון, בכל מקרה לגופו מהם שיקולי המדיניות הרלוונטים..."

שני המקרים הנ"ל נבדלים מהמקרה שלפנינו באופן מהותי, משום שבשתי הפרשות ארעה תאונת הדרכים שעה שעמד כנגד הנהג עונש פסילה. ואילו במקרה שלפנינו, אין צורך לחקור בסיבת ביטולו של גזר הדין, משום שבוטל, כמצוין לעיל, למעלה מששה חודשים לפני התאונה. כך שבעת התאונה החזיק הנתבע ברישיון נהיגה כדין והפוליסה חלה.

לאור האמור, אין יסוד לדחיית התביעה כנגד הנתבעת על הסף. הנתבעת תשא בהוצאות משפא בסך 1,200 ₪.

שמיעת ראיות נקבעת ליום 18.9.14 שעה 08:30.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים כולם.

ניתנה היום, ה' ניסן תשע"ד, 05 אפריל 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: