אבו ראס נ' מדור תביעות חיפה והצפון

החלטה

1.בפניי ערר מטעם העורר הנאשם על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט רוזינס) מיום 3.10.13 לפיה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בה עתר לאפשר לו יציאה קבועה לעבודה.

2.נגד העורר הוגש כתב אישום ביום 5.7.13 בו מיוחסות לו עבירות של היזק לרכוש במזיד (סעיף 452 לחוק העונשין) ותקיפה הגורמת חבלה של ממש (3 עבירות) (סעיף 380 לחוק).

על פי האמור בכתב האישום, ביום 31.5.13 תקף העורר, יחד עם אחר, את המתלוננת במספר הזדמנויות וגרם לה חבלות. נטען גם שהוא גרם נזק לדלת הכניסה של ביתה.

בהחלטה מיום 10.7.13 קבע בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר והוזמן תסקיר מעצר. לאחר שהוגש התסקיר ביום 4.8.13, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בעקבות ערר שהוגש (עמ"ת 17473-08-13), ביום 12.8.13, קיבל בית המשפט, בהסכמת הצדדים, את הערר והעורר שוחרר בתנאים מגבילים של מעצר בית מלא בבית הוריו בכפר עילוט בפיקוח הוריו ובתוספת איזוק אלקטרוני. כמו כן נקבעו ערבויות ונאסר עליו ליצור קשר עם המתלוננת או עדי התביעה. נקבעו שעות התאווררות בימים א' – ו' בין השעות 10:00 – 11:00 ו- 17:00 – 18:00.

3.עקב תקלה, לא הותקן האיזוק במועד השחרור והעורר היה משוחרר ללא איזוק עד ליום 21.8.13, אז הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו מחדש. הוא שוחרר שוב רק לאחר התקנת האיזוק.

4.בבקשה לעיון חוזר העורר ביקש לצאת לעבודה ובית המשפט דחה את בקשתו כאשר צויין כי חלפו רק כחודשיים מאז שחרורו ממעצר. נקבע כי מפאת הזמן הקצר שחלף לא ניתן לקבוע שהעורר הוכיח שניתן לסמוך עליו. בנוסף, ציין בית המשפט לשלילה את העובדה שהעורר לא פעל להתקנת האיזוק עד אשר נעצר שוב בגין כך. בית המשפט ציין שאכן משפטו ייארך תקופה ארוכה לאור המועדים שנקבעו בהליך העיקרי, אך שיקול זה לא שכנע אותו לשנות את התנאים המגבילים בשלב זה. הוער עוד כי היציאה לעבודה תביא לכך שהאיזוק אינו אפקטיבי. בסופו של דבר בית המשפט קבע שיש לשמור לעת עתה על התנאים שנקבעו.

5.בערר טען הסניגור שביום 21.8.13 במסגרת ההליך העיקרי, נקבעו תאריכים לשמיעת ההוכחות ביום 7.4.14 וביום 23.4.14. נטען שהוכח שהעורר ראוי לאמון וכי בכל מקרה עניין זה לא נמדד לפי חלוף הזמן. יתר על כן, נטען שהפסיקה נותנת דגש מיוחד למתן אפשרות לנאשמים לצאת לעבודה. נטען שהתקלה באיזוק לא ארעה מפאת אשם או אחריות מצד העורר.

6.המדינה טענה שלא חל פגם בהחלטת בית המשפט. נטען שמדובר בעורר מניפולטיבי שלא פעל למלא אחר התנאים שנקבעו לו אלא לאחר שנעצר שוב. נטען שכלל לא חלפה תקופה שיכולה להחשב כתקופה משמעותית ובודאי לא תקופה כזו המצדיקה את שחרורו. בנוסף, נטען שאין יסוד לתת בו אמון נוסף על האמון שנתן בו בית משפט עת קבע תנאי השחרור.

7.לא מצאתי פגם בהחלטת בית המשפט. ראשית, על פי הנתונים שהוצגו לא שוכנעתי כי העורר פעל כהלכה להתקנת האיזוק ועובדה שהעניין הוסדר רק לאחר שנעצר שוב. גם מבלי להתחשב בנתון זה, העורר שוחרר אך לפני זמן קצר יחסית ואין מקום לקבוע כי חלפה תקופה משמעותית אשר מצדיקה שינוי התנאים בעקבות שינוי נסיבות כנדרש. הציפיה שההליך יימשך תקופה ניכרת הינה רק שיקול אחד מיני מספר שיקולים במלאכת האיזון שעל בית המשפט לערוך בין האינטרסים של נאשם לאינטרס של שמירה על שלום הציבור (ושמירה על שלומה של המתלוננת). לדידי, חלוף הזמן הינו שיקול מרכזי רק כאשר בוחנים את פרק הזמן שכבר חלף. לעומת זאת, מדובר בשיקול משני בלבד כאשר מדובר בצפיית פני עתיד, דהיינו זמן שהוא צפי בלבד להתמשכות ההליכים (ראו:בש"פ 4449/12 מדינת ישראל נ' רוסלן אלקינייב (26.6.2012)). בעניין דנן, לא טעה כלל בית משפט קמא כאשר קבע על רקע נסיבות המקרה כי טרם חלף זמן מספיק כדי לקבוע שהעורר ראוי למתן אמון נוסף בו אשר יאפשר יציאתו לעבודה.

7.לאור כל האמור לעיל, הערר נדחה.

בהתאם להסכמת הצדדים, ההחלטה ניתנה בהעדר והמזכירות תמציא אותה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה חשון תשע"ד, 29 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: