אבו ראיד נ' כלל חברה לביטוח בע''מ

פסק דין

1.מר אבו ראיד נאיף (להלן: "התובע") הגיש ביום 17.3.05 תביעה כנגד כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת").

2.מעיון בכתב התביעה עולה, כי בכותרת כתב התביעה הכתיר התובע את תביעתו כתביעה בגין נזקי גוף שאינם ניתנים להערכה.

3.עיון בכתב התביעה מעלה, כי התובע ציין בכתב תביעתו כי הנתבעת ביטחה אותו בפוליסה לביטוח תאונות אישיות ואובדן כושר במועד הרלבנטי לתאונת עבודה שארעה לתובע ביום 18.3.02. ואולם, כתב התביעה מנוסח במהותו כתביעה בגין נזקי גוף ולא כתביעה על פי פוליסה לביטוח תאונות אישיות.

4.בכתב התביעה ציין התובע כי נפגע כאמור בתאונה ביום 18.3.02 ונקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 100% וכי ביום 1.9.03 קבע המוסד לביטוח לאומי לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור של 19%. התובע צירף לכתב תביעתו את חוות דעתו של פרופ' ש. שטהל אשר קבע לתובע נכות כוללת בשיעור של 19%.

5.במהלך ניהול התביעה התברר כי תביעתו של התובע נסובה על פיצוי בגין נכות צמיתה ואובדן כושר וזו נוהלה ככזו על ידי שני בעלי הדין. בעוד שהועדה הרפואית מדרג ראשון של המל"ל קבעה לתובע נכות רפואית זמנית בשיעור של 100% עד ליום 30.6.02, נטען לראשונה מפי ב"כ התובע בדיון שהתקיים ביום 5.5.08 כי המל"ל קיבל את ערעורו של התובע והכיר לתובע בנכות זמנית בשיעור של 100% עד למועד קביעת נכותו הצמיתה ביום 1.9.03. עיון בהחלטת המל"ל מעלה כי ביום 30.3.08, הגיש התובע תביעה למל"ל להכיר בו כנכה נזקק לפי תקנה 18(א) לתקנות הביטוח (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1958 (להלן: "התקנות").

6.תקנה 18(א) קובעת כי נכה נזקק הינו כדלקמן:

"מי שנקבעה לו נכות לזמן מוגבל... והרשות קבעה... כי אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהי עקב הפגיעה בעבודה ואין לו הכנסה מהתעסקות".

7.עיון בפוליסת הביטוח שהונפקה לתובע מעלה כי הפיצוי בגין אי כושר עבודה מותנה בנכות רפואית הפוגעת בכושר העבודה ולא בגין נכות הנקבעת למבוטח עקב מצב כלכלי קשה.

8.ב"כ הצדדים נתנו הסכמתם לפיה פסק הדין יינתן בדרך הקבועה בסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

9.התובע טוען כי בעקבות הנכות הזמנית שנקבעה לו במל"ל בשיעור של 100% עד ליום 31.8.03, היה זכאי לתשלום עבור אי כושר זמני מלא לתקופה שמיום התאונה – 18.3.02 ועד ליום 31.8.03 בניכוי תקופת ההכשרה ובסך של 60,216 ₪ הכולל תוספת של הפרשי הצמדה וריבית. כן טוען התובע, כי יש לחייב את הנתבעת בפיצוי עונשי בשיעור של 16% לשנה לנוכח העובדה שהנתבעת לא שילמה לתובע תגמולי ביטוח אלה.

10.הנתבעת טוענת כי לא היה מקום להגיש את התביעה כלל. הנתבעת מפנה לנוסחו של כתב התביעה אשר אינו מפרט את עילת תביעתו של התובע ואינו מפרט כלל את תקופת אי הכושר של התובע והנכויות שנפסקו על ידי המל"ל.

עוד מציינת הנתבעת, כי הפיצוי בגין תקופת אי הכושר הינו בהסתמך על דרגת נכות רפואית ולכל היותר למשך שנה מיום התאונה. הנתבעת מציינת בסיכומיה כי שילמה לתובע עבור ימי אי כושר מיום התאונה וכן עבור נכות זמנית של 100% עד ליום 30.6.02, כפי שנקבע במל"ל, ובסה"כ 105 ימים בניכוי 10 ימי הכשרה סך של 9,703 ₪, כאשר הסך הנ"ל שולם בחלקו ביום 7.5.02 בהמחאה על סך 3,677 ₪ וביום 19.5.02 בהמחאה על סך של 2,962 ₪ וזאת תוך תקופת אי הכושר הזמנית של התובע.

הנתבעת טוענת כי ביחס לתקופה אי הכושר בשיעור של 50% מיום 1.7.02 ועד ליום 1.10.02 זכאי היה התובע לסך של 4,690 ₪ וביחס לתקופת אי הכושר הזמנית בשיעור של 30% מיום 1.10.02 ועד ליום 28.2.03, היה התובע זכאי לסך של 3,855 ₪. באשר לתקופות אי כושר אלה, שלמה הנתבעת לתובע ביום 9.9.02 סך של 6,231 ₪ וביום 19.11.02 סך נוסף של 3,089 ₪. משהבחינה הנתבעת במהלך הגשת תצהיריה בשנת 2008 כי שולם לתובע סך של 2,297 ₪ בחסר, הופקד על ידה ביום 17.3.08 סך של 2,385 ₪ בקופת בית המשפט, הכולל הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאת הפוליסה ועד למועד הפקדת הכספים בקופת בית המשפט.

לנוכח כל האמור, טוענת הנתבעת כי התובע אינו זכאי לתשלום נוסף על פי הפוליסה בגין תקופות אי הכושר.

באשר לתגמולי הביטוח בגין הנכות הצמיתה, טוענת הנתבעת כי התובע צירף חוות דעת רפואית לעניינו רק עם הגשת כתב התביעה ביום 17.3.05 ובעקבות כך פנתה לב"כ ושלחה לו מכתב בצירוף כתב קבלה וסילוק על הסכום המגיע על פי הפוליסה. משמכתבה של הנתבעת לא נענה, הפקידה הנתבעת בקופת בית המשפט סך של 24,830 ₪ בגין הפיצוי המגיע לתובע על פי הפוליסה עבור נכות צמיתה בשיעור של 19% בתוספת הצמדה מיום תחילת הפוליסה ועד למועד התשלום בפועל.

לנוכח האמור, טוענת הנתבעת כי התובע אינו זכאי לתשלום מעבר לסכומים האמורים אשר הופקדו על ידה בקופת בית המשפט ובכל מקרה, אין הוא זכאי לריבית עונשית בשל התנהלותה.

11. שבתי ועיינתי בטענות הצדדים. מעיון בטעוני התובע עולה, כי אין הוא מתייחס כלל לכספים ששולמו לו על ידי הנתבעת והנתמכים בנספחי תצהירי הנתבעת וכן אינו מתייחס לתשלומים שהופקדו על ידי הנתבעת בקופת בית המשפט, והוא אינו מעלה הסתייגות כלשהי בקשר לתשלומים הנ"ל.

12.בנסיבות האמורות ולאחר שעיינתי בהוראות הפוליסה שצורפו לתצהיר הנתבעת וכן בדו"חות המל"ל ובמסמכים שצורפו על ידי הצדדים כנספחים לכתבי בית הדין שהוגשו, סבורני כי הנתבעת אכן שלמה לתובע, בין אם במישרין לתובע ובין אם בהפקדת הכספים בקופת בית המשפט, את תגמולי הביטוח המגיעים לו על פי הפוליסה לביטוח תאונות אישיות בקשר עם התאונה שארעה לתבוע ביום 18.3.02. סבורני כי התובע לא הניח כלל את התשתית הראייתית לטיעוניו לפיה הנתבעת שילמה לו בחסר ו/או לא שילמה את התגמולים במועד וכי התובע זכאי לריבית עונשית.

13.על כן, זכאי התובע לקבל את הסכומים שהופקדו בקופת בית המשפט בסך של 24,830 ₪ ובסך של 2,385 ₪ בתוספת הפירות שהצטברו בגינם בקופת בית המשפט ולא מעבר לכך. בנסיבות העניין ולאור התנהלות התובע והסכמת הצדדים לנהל ההליך בדרך מקוצרת, ישא כל צד בהוצאותיו.