אבו קוידר נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה ביום 6.7.11 לאחר שיוחסה לו נהיגה במהירות של 135 קמ"ש במקום מהירות של 90 קמ"ש המותרת במקום.

ב"כ המבקש הסכים כי בידי המדינה יש אכן ראיות לכאורה נגד המבקש.

יחד עם זאת, טען ב"כ המבקש כי עברו התעבורתי של המבקש אינו מצדיק את המשך פסילתו מאחר והעבירה שלכאורה בוצעה מהווה חריגה של 5 קמ"ש בלבד ממהירות אשר מהווה עבירת קנס.

ההגנה אף צרפה החלטה של בית המשפט המחוזי (27547-05-11 אבו גווידר נגד מדינת ישראל) חתמיכה בטענה כי לעבר תעבורתי לא צריכה להיות השפעה על משך הפסילה בתיק.

ב"כ המדינה התנגדה לבקשה והפנתה לעברו התעבורתי המכביד לשיטתה של המבקש.

לטענת המדינה מסוכנותו של המבקש אינה מצדיקה קיצור או ביטול הפסילה המנהלית.חומר הראיות ועברו התעבורתי של המבקש הוגש לעיוני.

דיון -

עת נדרש בית המשפט לתת החלטה בבקשה מסוג זה, נמצאת שאלת מסוכנות המבקש בלב מערך השיקולים אותם ישקול בית המשפט.

כשלב ראשון יבחנו הראיות שבתיק לצורך הבדיקה – האם קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש ביחס לעבירה המיוחסת לו.

במידה ויתברר כי קיימות ראיות לכאורה, תבחן שאלת המסוכנות לאור חומרת העבירה המיוחסת, נסיבות ביצועה (לכאורה), ותק נהיגת המבקש, עברו התעבורתי ולעיתים נדירות ישקלו גם נסיבות אישיות מיוחדות של המבקש.

בשפ 96 / 5928 אבי ארנפריד נ' מדינת ישראל [פדאור (לא פורסם) 96 (1) 263], עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון:

"תקופת הפסילה נקבעה ע"י המחוקק, על בסיס שקלול התכליות השונות שלקידום השגתן ניתנה הסמכות לצוות עליה; וככלל, יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק במקום שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בשקלול התכליות העומד בבסיס. במקרה דנן, אין בכוח הפגיעה שנפגעת נוחיותו של העורר - המרבה לנוע במסגרת עבודתו כנותן שירות למחשבים - כדי להוות נסיבה מיוחדת במשמעות האמורה"

בית המשפט אינו אמור בשלב זה של ההליכים להיכנס ולבדוק את איכות הראיות עצמן.די אם יתרשם כי קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה גולמיות לביצוע העבירה המיוחסת כדי שיעבור לבחינת שאלת המסוכנות לצורך ההכרעה בבקשה.

בבשפ 02 / 8450 זינגר יהודה, עו"ד נ' מדינת ישראל 02 (5) 55, עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון -"מסקנת המשטרה כי ראוי לפסול את העורר לנהיגה בפסילה מינהלית ל-30 יום הינה במיתחם הסבירות ואין מקום להתערב בה. סמכות הפסילה מכח סעיף 47 לפקודה הינה סמכות בעלת אופי מינהלי שחלים עליה כללי המשפט המינהלי (בש"פ 2296/92 ליפשיץ נ' מדינת ישראל, תק' על' 92(2) 2304). במקרה זה לא נמצא פסול במעשה המינהלי הנדון.

נסיונו של העורר להביא את בית המשפט לבחינה פרטנית של חומר הראיות, ובכלל זה עריכת השוואה בין נתוני דוחות המשטרה ונסיון להסיק מהם על מהירות הנסיעה אינו מתאים לשלב זה של ההליך. ברי, כי נכון לעת זו, ובטרם הוחל המשפט, כל שיש בידי בית המשפט הוא חומר ראיות לכאורי של התביעה שטרם נחשף למבחן החקירה הנגדית וטרם עבר את כור ההיתוך של בחינה וניתוח הערכאה הדיונית. אולם הראיות במתכונת ההיולית הזו הן התשתית הראייתית הנבחנת נכון לשלב זה. "

מעיון בראיות שהוגשו לעיוני ניכר כי קיימות ראיות לכאורה מבוססות לביצוע העבירה המיוחסת למבקש.

לכן, טוב עשה ב"כ המבקש כאשר הסכים כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירת מהירות הכוללת נהיגה במהירות של 135 קמ"ש ולכן לא ארחיב את נימוקי למסקנתי לעיל מעבר לקביעה כי די בפרוט הנסיבות שערך השוטר ובדוח זכרון הדברים המלא והמסודר שערך כדי להוכיח לכאורה כי אכן בוצעה עבירת מהירות מצד המבקש.

אשר על כן, תבחן להלן שאלת המסוכנות.המבקש שבפני בעל רשיון נהיגה משנת 2001 וצבר לחובתו לא פחות מ- 30 הרשעות קודמות.

המדובר בכמות גדולה מאד של עבירות המעידות על דרך נהיגתו המסוכנת בדרך כלל.