אבו עיד נ' מדינת ישראל

החלטה

לפניי בקשה לבטול פסילה מנהלית, שניתנה בעקבות דוח בגין נהיגה במהירות של 105 קמ"ש, במקום בו המהירות המותרת הינה 60 קמ"ש (להלן: "הדוח").

טענות הצדדים

המבקש טען כי נבהל מאד כאשר הורו לו השוטרים לעצור, משום שחשב בתחילה שמדובר בשודדים או בגנבים. לטענתו, קיימים ליקויים בדוח, ביניהם, רישום שגוי ותיקון של מהירות נסיעתו בדוח, תיקון סמל הסעיף ומספר המכשיר. כמו כן, שגה השוטר ברישום מס' הטלפון בו ניתן לקבל מידע באשר לפסילה המנהלית, מה שגרם לו, לגרסתו, לפסילה בהעדרו. בנוסף, לא ניתן לדעת מי משני השוטרים הפעיל את הממל"ז.

עוד טען, כי הפסילה המנהלית איננה חוקתית ואיננה מידתית, משום שנזקק לרשיונו לצורך עבודתו ויש חשש שיפוטר אם לא תבוטל. המבקש הוסיף כי איננו מסוכן, עברו איננו מכביד, וכי כ-200-300 מטר אחרי המקום בו נתפס, הופך הכביש להיות בינעירוני.

המשיבה התנגדה לבקשה, טענה כי מדובר במהירות גבוהה מאד בשטח עירוני, ומכאן מסוכנותו של המבקש.

דיון והכרעה

עיינתי בחומר הראיות ואני מוצאת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למבקש, וזאת בהסתמך על דוחות השוטרים. מהחומר עולה באופן ברור כי השוטר אריאל לוגסי הוא אשר הפעיל את מכשיר הממל"ז, ומדוחותיו נראה כי עשה זאת בהתאם לחוק ולנהלים. מזכרו של המתנדב ביטון מחזק אף הוא את ראיות התביעה.

בתגובת הנהג נרשם: "יש לי עבודה. ת'אמת לא שמתי לב למהירות".

לא למותר לציין כי בשום מקום לאורך בקשתו של המבקש, המתפרסת על 5 עמודים (ללא הנספחים), לא הכחיש המבקש את המהירות הנטענת ולא טען כי נהג במהירות אחרת מהרשום בדוח.

המבקש הוזמן כדין לשימוע. מספר הטלפון שרשם השוטר, על אף היותו שגוי, איננו מבטל את הצורך להתייצב לשימוע. מספר הטלפון נועד, כפי שמצויין בבירור בטופס שנמסר לידי המבקש, לצורך בירור טלפוני בדבר ההחלטה על פסילת הרשיון, ואין בו כדי לבטל את ההזמנה לשימוע במועד ובמקום שנקבעו ונרשמו ע"ג אותו טופס עצמו.

בפועל, לא התייצב המבקש לשימוע ורשיונו נפסל בהעדרו.

עברו של המבקש איננו מכביד, הוא נוהג משנת 1992 ולחובתו 5 הרשעות קודמות, האחרונה שבהן הינה משנת 2008, בגין אי ציון לכיוון הנסיעה ברמזור.

העבירה המיוחסת למבקש היא זו המלמדת על מסוכנות ועל הצורך ב"צינון" הנהג.

גם אם במרחק לא רב מהמקום בו נתפס המבקש, הופך הכביש להיות בינעירוני, הרי שאין מחלוקת כי במקום בו נעצר, הכביש עדיין עירוני, והמהירות בה נסע, 42 קמ"ש מעל המותר, הינה מהירות גבוהה מאד המסכנת את המשתמשים בדרך.

באיזון בין צרכיו של המבקש לבין האינטרס הציבורי, אני מוצאת שזה האחרון גובר, וכי הפגיעה במבקש, בנסיבות אלה, הינה מידתית, משכך, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"א, 26 ספטמבר 2011, במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: