אבו עיד נ' ירון ישעיהו בעמ

פסק דין

פתח דבר וגדר המחלוקת

1.התובע, תושב הרשות הפלסטינית, עבד בשירות הנתבעת בענף הבניין, בין השנים 2007 ל -2012, באתרי עבודה שונים בארץ, לרבות בכפר סבא, ביהוד, בבאר שבע, בנתניה ובאשדוד.

2. אין חולק, כי על יחסי העבודה בין הצדדים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי לעובדי הבנייה ועבודות ציבוריות מיום 9.4.1968, וההסכמים הקיבוציים שנחתמו בעקבותיו המהווים תוספת לאותו הסכם, לרבות ההסכם הקיבוצי מיום 21.1.10 (י"פ התש"ע, ע"מ 4290 חוברת מס' 6120), (להלן: "הסכם 2010").

3.בהתאם לדין, לשם הבטחת זכויותיהם הסוציאליות של תושבי הרשות הפלסטינאית בישראל, חייבים מעסיקיהם של עובדים אלה בהגשת דיווח חודשי ללשכת התעסוקה ובתשלום חלק מן התמורה באמצעות מדור התשלומים הממשלתי, ולא באופן ישיר, בהתאם לפירוט להלן:

6% מהשכר – על חשבון פנסיה

6% מהשכר – על חשבון פיצויי פיטורים

2.5% מהשכר – על חשבון דמי מחלה

4% מהשכר – על חשבון חופשה.

4.בין הצדדים נתגלעה מחלוקת עובדתית ביחס להיקף משרתו ולתעריף שכרו היומי של התובע, וכפועל יוצא מכך – בשאלת זכאותו להפרשי זכויות סוציאליות - הפרשות לקרן השתלמות ולקרן פנסיה ופדיון חופשה שנתית.

שני הצדדים הסכימו כי הדיווחים אותם העבירה הנתבעת ללשכת התעסוקה אינם משקפים נכונה מספר ימי העבודה בהם עבד התובע בשירות הנתבעת בפועל.

לטענת התובע, הדיווחים אותם העבירה הנתבעת ללשכת התעסוקה וששימשו בסיס להפרשות שביצעה על חשבון זכויותיו הסוציאליות שיקפו באופן חסר הן את היקף משרתו והן את גובה שכרו, וכפועל יוצא מכך, התמורה ששילמה הנתבעת באמצעות מדור התשלומים הממשלתי אינה ממצה את זכויותיו מכח הדין.

לעומת זאת, טענה הנתבעת כי הדיווחים אותם העבירה ללשכת התעסוקה משקפים מספר ימי עבודה העולה משמעותית על מספר הימים בהם עבד התובע בשירותה בפועל, ולפיכך הפרישה על חשבון זכויותיו הסוציאליות סכומים העולים באופן ניכר על הסכומים שהיה מוטל עליה להפריש לטובתו מכח הדין. בנסיבות אלה טענה הנתבעת טענת קיזוז.

5.כמו כן, נחלקו הצדדים בשאלת נסיבות סיום העסקתו של התובע, בשאלת זכאותו לתשלום דמי הבראה בעבור השנתיים האחרונות להעסקתו ולתשלום דמי חגים.

6.בדיון הוכחות שהתקיים בפניי ביום 26.6.13 העידו מטעם התובע- התובע עצמו, ומטעם הנתבעת- מר ניר ירון, מר מנוור אבו עיד ומר חמדי אבו עיד.

7.להלן יידונו טיעוני הצדדים כסדרם.

דיון והכרעה

מספר ימי העבודה שעבד התובע בשירות הנתבעת בפועל

8.המחלוקת העיקרית בהליך זה, סבה סביב מספר ימי העבודה בהם עבד התובע בשירות הנתבעת בפועל.

לטענת התובע, עבד בשירות הנתבעת חמישה ימים בשבוע, בהיקף משרה מלא, ו–23 ימים בחודש בממוצע.