אבו עיאדה נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית אשר הוטלה על המבקש לאחר שלכאורה נהג במהירות של

133 קמ"ש במקום בו המהירות המכסימאלית המותרת היא 90 קמ"ש.

ב"כ המבקש טען כי הוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה אך הפנה לכרסום כתוצאה מתגובת המבקש והיעדר רישום מדוייק ביחס לתימרור במקום האכיפה.

ביחס לשאלת המסוכנות, טען ב"כ המבקש כי היעדר עבר תעבורתי מכביד מצדיק לשיטתו את ביטול יתרת הפסילה שנותרה.

עוד טען ב"כ המבקש כי אין המדובר במקדמה על חשבון הענישה וכי המבקש נהנה מחזקת החפות.

ב"כ המדינה התנגדה לבקשה, טענה כי יש ראיות לכאורה ומסוכנותו של המשיב נלמדת מוותק נהיגתו הקצר על רקע עבר מכביד לשיטתה.

דיון –

עת נדרש בית המשפט לתת החלטה בבקשה מסוג זה, נמצאת שאלת מסוכנות המבקש בלב מערך השיקולים אותם ישקול בית המשפט.

כשלב ראשון יבחנו הראיות שבתיק לצורך הבדיקה – האם קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש ביחס לעבירה המיוחסת לו.

במידה ויתברר כי קיימות ראיות לכאורה, תבחן שאלת המסוכנות לאור חומרת העבירה המיוחסת, נסיבות ביצועה (לכאורה), ותק נהיגת המבקש, עברו התעבורתי ולעיתים נדירות ישקלו גם נסיבות אישיות מיוחדות של המבקש.

בשפ 96 / 5928 אבי ארנפריד נ' מדינת ישראל [פדאור (לא פורסם) 96 (1) 263], עמוד 2 נקבע ע"י בית המשפט העליון:

"תקופת הפסילה נקבעה ע"י המחוקק, על בסיס שקלול התכליות השונות שלקידום השגתן ניתנה הסמכות לצוות עליה; וככלל, יהיה מקום לבחון קיצור של התקופה, רק במקום שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות התערבות בשקלול התכליות העומד בבסיס"

בפרשה שבפני אין מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה נגד המבקש.

ביחס לכרסום הנטען, הרי שתגובת המבקש בפני קצין המשטרה מהווה ראשית הודאה או לפחות חוסר יכולת מצד המבקש לדעת את מהירות רכבו לאור תקלה בספידומטר.

ביחס לתמרור – בידי המדינה טענה כתובה של השוטר לפיה המהירות המותרת במקום היא 90 קמ"ש ודי בכך כדי להוות ראייה לכאורה לנתון זה בתיק.

אני קובע כי אין כרסום מהותי באיכות הראיות.

אשר על כן, לצורך בחינת המסוכנות תשמש המהירות הלכאורית בה בחר לנהוג המבקש נתון היסוד לצורך הערכת מסוכנותו.

המבקש נהג בכביש בו המהירות המכסימאלית המותרת היא 90 קמ"ש.

בשעה 07:02 בבקר, בחר להאיץ את מהירותו עד למהירות של 133 קמ"ש (כאשר המדידה לפני קיזוז המהירות היתה 138 קמ"ש) שהיא מהירות העולה ב- 48 קמ"ש על המהירות המותרת.