אבו סעלוק ואח' נ' שירותי בריאות כללית ואח'

החלטה

1. בפני בקשה לפסילתי מלישב בדין. הבקשה הוגשה על ידי התובעים בהתאם להוראות סע' 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

העובדות הצריכות לעניין

2. התובענה נשוא הבקשה הוגשה כנגד שירותי בריאות כללית וכנגד מדינת ישראל – משרד הבריאות בעילה של הולדה בעוולה.

התובעים טוענים, כי בגין התרשלות המשיבות במעקב ההריון שביצעו לתובעת, התאפשרה לידתו של בנם, הסובל ממומים קשים מאד.

לאחר הגשת התובענה הגישו הנתבעות בקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, בהתאם לתקנה 519א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").

בבקשתם הדגישו הנתבעים את סיכוייה הקלושים של התובענה להתקבל, הן בשל אי ציון כתובתם של התובעים והן בשל התנהלותה של היולדת, אשר פנתה לראשונה לביצוע המעקב הרפואי בשבוע 27 להריונה, וכאשר התגלו הבעיות אשר מהן עלול היילוד לסבול, סרבו התובעים להעמיק את הבדיקות בהתאם להמלצות, וזאת בשל חששם, ואף לא פנו לוועדה להפסקת הריון, אף כי זכותם לעשות כן הובאה לידיעתם על ידי הצוות הרפואי, כפי שעולה מהרשומות הרפואיות, וזאת חרף הסברים שניתנו להם על ידי הצוות הרפואי, על פיהם לא תמיד ניתן לטפל במום הצפוי באמצעים ניתוחים וכי אין כל ערובה כי ניתוח שכזה יצליח.

3. התובעים התנגדו למבוקש, וטענו, כי לא היה די בהפניית התובעת לביצוע בדיקות נוספות, וכי חובה הייתה על הצוות הרפואי להסביר לתובעים את חומרת המצב, דבר שלא נעשה.

4. לאחר שעיינתי בבקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה, ובתגובה לה, נעתרתי למבוקש במסגרת החלטתי מתאריך 30/7/13, בעיקר בגין קלישותן של טענות התביעה ובהסתמך על התיעוד הרפואי שהוצג בפני.

5. התובעים הגישו בקשת רשות ערעור על החלטתי ובקשה לעיכוב ביצועה, ואכן, בתאריך 22/8/13 עיכבתי את ביצוע החלטתי עד לאחר מתן פסק דין בבקשת רשות הערעור.

6. בתאריך 14/11/13 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון (בר"ע 5738/13 שרה ועטייה אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית ואח' [פורסם בנבו, 14/11/13] (להלן: "פסק הדין"), בגידרו התקבלה בקשת רשות הערעור.

בית המשפט העליון (כב' השופט צ. זילברטל) קבע, כי אין די בקלישותן של הראיות על מנת לחייב את התובעים בהפקדת ערובה, אלא אם מדובר "בהליך סרק מובהק", דבר שלא נקבע על ידי בהחלטתי. בית המשפט העליון ציין, כי "אכן עולה כי תביעתם (של התובעים – ד.ג.) צפוייה להיתקל במשוכות גבוהות...", וכן הסכים, כי מצבם הכלכלי של התובעים "אינו מן המשופרים", אולם הוא סבר שלמרות כל האמור, אין מקום לחייבם בהפקדת ערובה, בשל הסיכון שחיוב זה ינעל בפניהם את שערי בית המשפט.

7. כשבועיים לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט העליון הגישו התובעים בקשה לפסילתי מלישב בדין – היא הבקשה נשוא החלטה זו.

נימוקי המבקשים – התובעים

8. התובעים טוענים, כי במסגרת ההחלטה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה הביע בית המשפט "עמדה כה נחרצת וקיצונית לעניין סיכויי התביעה כאשר הגדירם כ'קלושים ואף פחות מכך'... הרי שבית המשפט גמר אומר בדעתו כי אין מנוס מהגעה לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות, זאת בנוסף לאמירותיו של בית המשפט בדיונים בימים 12/3/13 ו- 8/7/13, שאין לתביעה כל סיכוי להתקבל לא בפן האחריות ולא בפן הקשר הסיבתי... הרי שבמצב דברים זה, אין כל טעם בהמשכו הרגיל של המשפט ועל כן על פי מבחן האפשרות הממשית חייב בית המשפט לפסול את עצמו מלשבת בדין" (סע' 15 לבקשה).

תגובת שירותי בריאות כללית – המשיבה 1

9. המשיבה 1 מתנגדת למבוקש מכל וכל, לדבריה, "הבקשה היא בקשת סרק, נטולת בסיס בעובדה, או בדין, ודינה להידחות תוך חיוב המבקשים בהוצאות" (סע' 1 לתגובה), ולדבריהם, היא לא באה לעולם, אלא כדי לפסול מותב זה אשר נענה לבקשה לחיוב התובעים בהפקדת ערובה.

המשיבה 1 מדגישה, כי עמדתו של בית המשפט באשר לסיכויי התובענה נאמרה בזהירות המתחייבת בשלב קדם המשפט ומבוססת על תשתית עובדתית, שאיננה יכולה להיות במחלוקת, שכן מדובר ברשומות רפואיות שנערכו בזמן אמת.

המשיבה 1 מדגישה, כי אין בדברי בית המשפט בהחלטתו ובדיונים שנערכו, כדי להביא למסקנה שדעתו "נעולה" , או כי קיים "חשש ממשי למשוא פנים", וכי אין בה, אלא התייחסות ראוייה, מידתית ומתבקשת כבר בראשית ההליך, כנדרש בתקנות, וכמצופה משופט היושב בדין ועושה מלאכתו נאמנה.

עוד טוענת המשיבה, כי הגשת בקשה לפסלות על סמך תוכן החלטה שניתנה על ידי בית המשפט, מעידה על חוסר תום לב, העולה עד כדי ניצול ההליך לרעה, שכן, "אם הפיכת החלטה של כבוד הערכאה המבררת בערכאת הערעור תהווה טעם להגשת בקשת פסלות, אנא אנו באים" (סע' 5 לתגובה), והם אף מפנים לפסיקה רלבנטית התומכת באמור בתגובתם.