אבו סלאח נ' מדינת ישראל

החלטה

בתיק זה עותר המבקש להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה מיום 3.6.12.

המבקש טוען כי מכר את הרכב למר תאמר איוב בטרם בוצעה העבירה. עוד טען המבקש כי לא קיבל את הדוח לידיו ונודע לו עליו רק לאחרונה.

המשיבה מתנגדת לבקשה, טוענת כי הדוח נשלח לכתובתו הנכונה של המבקש ולא נדרש על ידו. עוד טוענת המבקשת כי קיימת סתירה באשר למועד מכירת הרכב.

מעיון במסמכי משרד הרישוי עולה כי למבקש נשלחה הודעה בחודש יוני 2013 בדבר דוחות שנצברו לחובתו והניקוד בגינם, לרבות הדוח דנן. עוד מתברר כי המבקש עבר קורס הדרכה של משרד הרישוי בחודש דצמבר 2013, כשלושה חודשים בטרם הגשת בקשתו זו.

בנסיבות אלה, סברתי מלכתחילה לדחות את הבקשה בגין שיהוי בלתי מוצדק מצד המבקש. עם זאת, החלטתי בסופו של דבר לקבלה תוך חיוב המבקש בהוצאות ראויות.

ההליך של הארכת מועד להישפט הינו הליך ייחודי ובתי המשפט חזרו וקבעו כי יש להקפיד על המועדים הקבועים בחוק בהקשר זו, ולדקדק בבקשות אף יותר מבקשות לביטול פסקי דין בהעדר התייצבות. ראו לדוגמא דברי בית המשפט המחוזי בבאר שבע לפיהם:

אין לראות בהקפדה על המועדים עניין של פרוצדורה מול מהות, אלא חלק ממהות ההליך. גישה אחרת תוציא את העוקץ מההליך, ותביא להגשת בקשות להסבת דו"חות באופן סיטוני, כל אימת שיחפוץ נאשם, מה שיפגום הן בעקרון סופיות הדיון והן ביעילות ההליך.

עפת (ב"ש) 41937-02-14‏ ‏ ארז טהר נ' מדינת ישראל

כך למשל אישר בית המשפט העליון דחיית בקשה להארכת מועד ברע"פ 8895/12 איימן עיסא נ' מדינת ישראל תוך קביעה כי ההליך נועד לאותם מקרים "בהם נבצר מן הנאשם לפנות לתביעה במסגרת המועדים הקבועים בחוק, וזאת מטעמים שאינם תלויים בו". לא זה המקרה דנן, כאשר המבקש יודע על הדוח נגדו לכל הפחות מהודעת משרד הרישוי ואף משלים קורס הדרכה בטרם הוא מגיש בקשתו זו.

באופן דומה דחה בית המשפט העליון הבקשה ברע"פ 9580/11 אייל יוסף נ' מדינת ישראל תוך קביעה כי:

בקשת המבקש לזנוח את הפרוצדורה ולהתמקד במהות, שובת לב ככל שתהא, אין בה כל ממש, שכן אם תתקבל טענתו, משמעות הדבר שלא יהיה לכך סוף, ובקשות הסבה יוכלו להיות מוגשות ללא תלות בזמן ביצוע העבירה. אין להלום דבר זה, ולא זו היתה כוונת המחוקק ביצירת האפשרות של עבירות ברירת משפט.

לאור האמור לעיל סברתי כאמור כי דין הבקשה להידחות. עם זאת, בסופו של דבר החלטתי לקבלה וזאת מאחר וטענת הגנתו של המבקש הפעם לא נסמכת אך על תצהיר של אחר המאשר כי הוא שנהג ברכב במועד הרלוונטי, אלא בראייה כי הרכב נמכר בידי המבקש לאחר בטרם ביצוע העבירה.

לפיכך, החלטתי כאמור לקבל את הבקשה וזאת תוך חיוב המבקש בהוצאות ראויות בגין מחדליו.

הבקשה להארכת מועד מתקבלת, אפוא. המבקש ישא בהוצאותיה בסך 750 ₪, לתשלום תוך 60 יום.

ניתנה היום, ט' אייר תשע"ד, 09 מאי 2014.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: