אבו סאלח נ' מסנז'ק

החלטה

1. המבקשת הגישה התנגדות לביצוע שטר, ובקשה להארכת מועד להגשתה. כן הגישה המבקשת בקשה להורות על העברת התיק לבימ"ש השלום בבאר שבע, לאור מקום מגוריה בשנים האחרונות, ומחוסר סמכות מקומית של בימ"ש זה.

2. בתגובה הגיש המשיב בקשה לדחיית ההתנגדות, וכן הגיב לטענות המבקשת לעניין הסמכות המקומית.

3. לטענת המבקשת, אף על פי שתיק ההוצאה לפועל נפתח בשנת 1993, האזהרה הומצאה לידיה רק בשנת 2012. לטענתה, היא אינה חתומה כלל על השיק נשוא תיק ההוצאה לפועל, אלא בעלה לשעבר הוא שפיזר שיקים רבים ללא ידיעתה וללא חתימתה, ולאחר מכן עזב את הארץ.

4. המשיב טען בתגובתו, כי המבקשת הגישה התנגדות לביצוע שטר עוד בשנת 1993, והתנגדותה נדחתה. לתגובה צורף עותק ההתנגדות שהוגשה, עם תצהיר המבקשת, וכן עותק של החלטה שניתנה בנובמבר 1993. יש לציין, כי מה שצורף להתנגדות הינו עותק לא ברור של אותה החלטה.

לטענת המשיב, לאור הגשת ההתנגדות בעבר – יש לדחות את ההתנגדות שמעלה המבקשת כעת.

לטענת המשיב, המבקשת לא טענה בהתנגדות שהגישה בשנת 1993 דבר בעניין הסמכות המקומית. המבקשת היתה בעבר תושבת קרית שמונה, ורק לפני כמה שנים עברה לבאר שבע. לטענת המשיב, קיבל את השיק תמורת עבודות נגרות שביצע עבור המבקשת ועבור בעלה, והשיק נמסר לידיו באזור הצפון. כן טוען המשיב, כי גירסת המבקשת כיום וגירסתה אז סותרות זו את זו.

בתגובה השיבה המבקשת, כי האזהרה מעולם לא הומצאה לידיה, ההליכים היו מעוכבים לאורך כל השנים, והתיק אף נגנז בשל חוסר פעילות, ועל כן סברה כי התיק נסגר. לטענתה, אין כל סתירה בין גירסתה משנת 1993 לגירסתה היום. עוד טוענת המבקשת, כי מקום מגוריה בקרית שמונה בעבר אינו מקים סמכות מקומית לבימ"ש השלום בעכו, שכן קרית שמונה שייכת למחוז הצפון, ואילו בימ"ש השלום בעכו – למחוז חיפה.

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מזה ומזה אני רואה לנכון להורות כדלקמן:

א. יש להאריך את המועד להגשת ההתנגדות, ולהורות על קבלתה.

המבקשת טענה, לאורך כל הדרך, כי אינה חתומה על השיק נשוא ההתנגדות. טענה זו הינה טענת הגנה טובה לכאורה, אשר טרם התבררה לגופה, למרות כל השנים שחלפו. אין סתירה מהותית בין התצהיר הנוכחי לבין התצהיר מ-1993, ובשניהם טוענת המבקשת להעדר חתימתה על השיק.

אין מקום להורות על דחיית הבקשה כעת, בשל הגשת הבקשה משנת 1993, שכן מתגובת המשיב לא ברור כיצד הסתיים ההליך המשפטי שהחל אז בהגשת ההתנגדות. ההחלטה שצרף המשיב, שהינה קריאה בחלקה בלבד, מתייחסת לכאורה ל"מבקש" בלבד, דהיינו – לבעלה לשעבר של המבקשת, ולא למבקשת, ואילו החלטה הדנה עניינית בהתנגדות המבקשת – לא מצאתי.

באשר להארכת המועד המבוקשת, מצאתי כי אמנם הליכי ההוצאה לפועל היו מעוכבים לאורך השנים הרבות, והתיק אף נגנז בשל חוסר פעילות, והוחזר לפעילות על פי בקשת המשיב. אלו מצדיקים הארכת מועד להגשת ההתנגדות, בעיקר כאשר בפי המבקשת טענת הגנה טובה לכאורה, היא הטענה שהיא כלל לא חתמה על השיק.

ב. יש לדחות את בקשת המבקשת להעביר את התיק לבימ"ש השלום בבאר שבע.

אמנם, מקום מגוריה הקודם של המבקשת, בקרית שמונה, ואף מענו של הבנק הנמשך, גם הוא בקרית שמונה, אינם מקנים סמכות מקומית לבימ"ש השלום בעכו, השייך למחוז חיפה ולא למחוז הצפון; אלא שהיה על המבקשת להעלות את טענת חוסר הסמכות המקומית בהזדמנות הראשונה, ולא מצאתי כי עשתה כן עת הגישה את התנגדותה לראשונה, בשנת 1993.

יתר על כן, המשיב טוען, כי השיק ניתן לו בתמורה לעסקה עם המבקשת ובעלה, באזור הצפון. טענה זו מקימה לכאורה סמכות מקומית לבימ"ש זה (אם כוונת המשיב לאזור עכו). טענה זו אמנם היה על המשיב להעלות בבקשה לביצוע שטר, אך הבקשה עצמה אינה עומדת בפני, ואין לי אלא להניח כי אכן נטען בה, כנדרש, לעניין הסמכות המקומית.

6. לאור האמור, ההתנגדות מתקבלת.

הליכי הוצל"פ מעוכבים. התצהיר ישמש כתב הגנה.

נוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר.

התובע יגיש תצהיר מטעמו, יחד עם רשימת מסמכים והעתקי המסמכים, בהתאם לתקנה 214ב1(1), תוך 30 יום מקבלת החלטה זו. אם לא יוגש תצהיר מטעם התובע, תוך המועדים שנקבעו לעיל, תימחק התביעה, וייסגר תיק ההוצל"פ כנגד המבקשת.