אבו נאר אבד ואח' נ' פלאטו שרון ואח'

החלטה

בפני בקשה למחיקת נתבע 1 מכתב התביעה, בטענה שהתביעה נסמכת על הסכם שנחתם ביום 14.1.07 בין התובעים לחברה זרה- נתבעת 2 וכי נתבע 1 כלל לא חתם עם התובעים על ההסכם, אלא כדירקטור ובעל זכות חתימה של נתבעת 2. משכך לטענתו, כל ההתחייבויות במסגרת ההסכם הנ"ל הינן בין התובעים לנתבעת 2.

לטענת המבקש אין לו מעמד באופן אישי בהסכם, אלא כאורגן של נתבעת 2.

התובעים טוענים בתגובתם לבקשה זו, כי נתבע 2 הינו בעלים ו/או בעל שליטה ו/או מיופה כוח של נתבעת 2 שהינה חברה זרה, שאין לה נכסים בארץ ונתבע 1 אף לא רשם את החברה בארץ, בהתאם לחוק החברות וכי הנתבע 1, באופן אישי, הפר חיובים שונים, כולל חובות חקוקות וחובות בתום לב כלפי התובעים.

יתרה מכך, לטענת התובעים, הנתבע אף לא טרח לגלות להם את דבר קיומה של נתבעת 2 והציג בפניהם מצג שווא, לפיו, הוא בלבד משקיע בפרויקט.

דיון

מחיקה על הסף הינה בסמכות ביהמ"ש, כאשר בין השאר כאשר הכתב לא מראה עילת תביעה - ויש למנוע דיוני סרק ובעיקר כשחוסר העילה בולט לעין או שניתן לחסוך בדרך זו עדויות רבות (ע"א 292/68 יפת ושות' בע"מ נ' איסטווד פד"י כג (1) 604, 608.)

השאלה שביהמ"ש שואל את עצמו, היא אם התובע יוכיח את כל הנטען בכתב התביעה, טענה לטענה האם מערכת עובדתית זו מוכרת על פי חוק כלשהו ככזו, שיש להעניק בגינה סעד משפטי המבוקש בכתב התביעה.

הכלל הוא שביהמ"ש יעדיף תמיד הכרעה עניינית על פתרון דיוני, כאשר פתרון דיוני מכריע את גורל התביעה.( ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין ת"א ואח' פד"י מ'(2) 668). על כן, ביהמ"ש נוקט בזהירות וביד קמוצה במחיקת תביעה מחמת העדר עילה.

כחוט השני, עוברת בפסיקה ההלכה, שמחיקה או דחייה על הסף ננקטות רק בלית ברירה, שכן "פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הינו לעולם עדיף. רצוי על כך שביהמ"ש יעדיף תמיד דיון ענייני בפלוגתא על פני פתרון דיוני פורמליסטי אשר מהווה לפעמים סוף פסוק לתיק קונקרטי אולם איננו סוף הדרך מבחינת המשך ההתדיינות.

לצורך בחינת השאלה אם למחוק את כתב התביעה בהעדר עילה יש להניח שכל מה שנטען ב”כ התביעה הוכח והאם אז לא יזכה התובע בסעד המבוקש (ע"א 280/84 עפרי נ' מ"י פד"י מ(3) )358).

ביהמ"ש ימחק תביעה על הסף רק כאשר ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. ביהמ"ש ישתמש בסמכותו זו במקרים יוצאי דופן (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן פד"י לז(4) 721, 724 ).

עם זאת, כאשר מתברר כבר בשלב מוקדם, כי גם אם יצליח התובע להוכיח את העובדות המועלות על ידו בכתב התביעה, לא יהיה זכאי לסעד המבוקש על ידו, באין הוראת חוק המצדיקה זאת לא יהיה טעם להשמיע ראיות והתוצאה המשפטית בכל מקרה תהיה הידועה מראש.

כאשר ברור על פני הדברים שגם אם יוכיח התובע כל הנטען בתביעתו עדיין אין בו עילת תביעה טובה, תימחק התובענה (ע"א 163/84 מ"י חב' העובדים העברית השיתופית בע"מ, פד"י לח'(4) 1, 8 ).

המבחן הקובע אם גילה כתב התביעה עילה נוסח בפסיקה כך:

"פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על ידו" (ראה: ע"א 109/49 פ"ד ה 1585).

העדר עילת תביעה הוא פגם המתגלה על פני כתב התביעה עצמו מקריאת המסמך, כך שאפילו אם יצליח התובע להוכיח את כל העובדות להן טען בכתב התביעה, הוא לא יצליח להוכיח את "העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה" כלשון תקנה 9(5) לתקנות סד"א, ולכן לא יוכל לזכות בסעד שביקש, והתביעה תדחה. ואולם בית המשפט צריך לנהוג בזהירות בהשתמשו בכוחו למחוק כתב תביעה מחמת חוסר עילה, ולכן אם קיימת אפשרות קלושה שהתובע יזכה בסעד שתבע, לא מוחקים את כתב התביעה על הסף, אלא אם הוברר ללא צל של ספק כי התובע אינו יכול להצליח בתביעתו. במקרה כזה, אין טעם לאפשר לו את בירור התביעה. ראה: ספרו של כב' השופט ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 396-383. (כבוד השופטת לבהר שרון בת"א (תל-אביב-יפו) 1442/03 - ויטראז' מרכז אירועים בע"מ נ' הפדרציה למוסיקה ישראלית וים תיכונית בע"מ . תק-מח 2004(3), 3672 ,עמ' 3673 ).

מטענות הצדדים לעניין הבקשה למחיקה על הסף עולה, כי לא ניתן לקבוע בשלב זה, כי אם התובעים יוכיחו את כל האמור בכתב התביעה, לא יהיו זכאים לסעד המבוקש. לצורך החלטה כזו, יש לשמוע את ההוכחות בתיק.

משכך אני דוחה את הבקשה.

שאלת ההוצאות תידון בסיום ההליך.