אבו מור עמאד נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפניי ערעור על פס"ד בימ"ש תעבורה מרכז (כב' השופט אלי אנושי) בתיק תעבורה 8180-05-11 מיום 26.5.13. במסגרתו הורשע המערער בעבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א) ו- 29א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961.

העונש שנגזר על המערער:

21 חודשי פסילת רישיון הנהיגה בפועל בניכוי 30 ימי פסילה מינהלית;

קנס בסך 1,800 ₪;

4 חודשי פסילה על תנאי למשך 3 שנים;

6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא יעבור עבירה של נהיגה בשכרות, תחת השפעת משקאות משכרים, ללא רישיון נהיגה תקף ובזמן פסילה.

הערעור מתייחס לפסק הדין כולו.

בבית משפט קמא הודה המערער כי שתה אלכוהול עובר לנסיעתו, אך כפר בנהיגה ברכב.

השאלה העיקרית שעמדה בפני בימ"ש קמא ובבסיסו של ערעור זה, הינה זיהויו של המערער כמי שנהג ברכב.

בנימוקי הערעור מציינת ב"כ המערער:

1.בימ"ש קמא טעה משהתעלם מהסתירות בעדויות השוטרים לעניין שאלת הזיהוי, העדיף חלק מסוים מהעדויות והתעלם מאותם חלקים שתמכו בחפות המערער.

2.בנסיבות האירוע, שעת האירוע ומיקום הרכב, לא ניתן היה לאבחן בזהות הנהג ברכב

3.שעת האירוע היתה בשעה 02:30 לפנות בוקר. לא ניתן להבחין בוודאות בשעה זו בזהות הנהג או בצבע חולצתו. כל שניתן היה לזהות את מספר הרכב, סוג הרכב וצבע הרכב. השוטרים עצמם העידו בשפה רפה, לטענת ב"כ המערער, שלא הבחינו בנהג בזמן הנסיעה. כך העיד עת/3 זוהר מפנה לשורות 7, 8 בעמוד 8.

מתוך השוני בין ת/6 – דו"ח הפעולה בו נרשם: "הבחנתי במס' רכב 6870969 הנ"ל נוסע במהירות לכיוון דרום..." לבין ת/5 בו נרשם: "בנסיבות המקרה" ראה את הנהג, הרי שבעדותו אשר צוינה לעיל חזר בו מן האמירה כי ראה את הנהג. בהמשך ת/5, עת/3 זוהר לא מזכיר את שמו של הנהג אלא, רק את צבע חולצתו, וחזקה כי אילו היה מזהה את המערער כנהג, לא היה נדרש לציין את צבע חולצתו.

4.עת/1 לא זכר המפגש בתחנת הדלק בין עת/3 לבין נוסע הרכב והעיד שלא הבחין במערער במהלך הנסיעה אלא רק בסופה באתר הבניה, כאשר המערער יצא מדלת הנהג. ובעניין זה נטען על ידי ב"כ המערער, כי היה על בית המשפט לקבל את עדות המערער לפיה באזור אתר הבניה היתה חשיכה מוחלטת, כפי שצוין בעמ' 15 שורה 21.

5.ב"כ המערער מבקשת לקבל עדותו של המערער, כי היא זו הסבירה וההגיונית ביותר, לפיה השוטרים שהגיעו לאתר הבניה הגיעו לאחר שכל יושבי הרכב יצאו ממנו וחיזוק לעדות זו מבקשת ב"כ המערער לראות בעובדה כי השוטרים לא כרזו לנהג היונדאי לעצור.

6.ב"כ המערער מבקשת להסיק מהעובדה, כי לא כרזו למערער במהלך הנסיעה אלא רק בסופה, ומהעובדה כי עת/3 זוהר לא שלל האפשרות שהיה במרחק רב מאוד מהרכב את המסקנה כי לא ניתן היה להבחין בנהג.

7.ב"כ המערער מבקשת לראות בעדות עת/3 זוהר המתייחסת למפגש בתחנת הדלק כעדות שיש בה לפגוע באמינותו, לאור התמיהות שעולות מעדותו. מפנה לדו"ח הפעולה בו ציין עת/3 זוהר, כי שאל את המערער אם שתה אלכוהול והזהיר אותו לבל ינהג, בבית המשפט ציין, כי אינו יודע אם אמר למערער לנהוג או לא, אך ציין כי העבודה הינה להזהיר אנשים שאם הם נוהגים שלא ישתו.

כך מפנה לסתירות מעדותו של עת/1 לעניין תחילת המעקב אחרי הרכב, סיבת המעקב אחרי הרכב, סתירות בעניין מס' הנוסעים ברכב, סתירות לעניין היכרות עת/3 זוהר עם המערער, ועל בסיס כל אלה מבקשת ב"כ המערער את בית המשפט לקבוע כי יש לזכות את המערער ולו מחמת הספק.