החלטה
לפניי בקשה להחזרת תפוס בהתאם להוראת סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), תשכ"ט-1969 (להלן: "הפקודה").
המבקש 1 הינו מנהלן של המבקשות 2 ו- 3, שהינן חברות העוסקות בעבודות תשתית, פיתוח ועפר.
בחודש ינואר 2012 נפתחה כנגד המבקשים וחשודים נוספים חקירה בחשד לביצוע עבירות מס. במסגרת חקירה זו, נערכו חיפושים בבתי החשודים, לרבות המבקש 1. במסגרת אותה חקירה החשודים אף נעצרו, אם כי שוחררו בערבויות, שבינתיים תוקפן פג.
עם התפתחות החקירה נמצאו, לטענת המשיבה, ראיות חדשות משמעותיות כנגד החשודים, לרבות המבקשים, הקושרות אותם לביצוע עבירות נוספות; עבירות רישום כוזב במסמכי תאגיד, קשירת קשר לביצוע פשע ועבירות הלבנת הן בהיקפים הנאמדים במאות מיליוני ₪.
על כן, ביום 2.12.13 נפתחה, לטענת המשיבה, חקירה גלויה כנגד המבקשים בגין החשדות הנ"ל, ובמסגרתה הוצאו צווי חיפוש שבמסגרתם נתפס רכושם של המבקשים.
טענות המבקשים
לטענת המבקשים, צווי החיפוש שמכוחם נתפס הרכוש לא נמסרו לידם, כך שהמבקשים שרויים בערפל מוחלט בנוגע להיקף הרכוש שנתפס וצורת תפיסתו. המבקשים אינם יודעים מכוח איזה הוראת חוק נתפס הרכוש; פקודת סדר הדין הפלילי, חוק איסור הלבנת הון או שמא חוק מע"מ.
המבקשים הוסיפו וטענו, כי לא קיימת כל הצדקה לתפיסת רכושם, ובוודאי שלא בתפיסה בפועל (להבדיל מתפיסה ברישום). זאת, שכן אין חדש בחשדות המיוחסים למבקשים מאז 2012. לטענת המבקשים, החקירה הגלויה שנפתחה ביום 2.12.13 הינה, הלכה למעשה, המשכה הישיר של החקירה שהחלה בחודש ינואר 2012, אשר במסגרתה המבקש 1 נעצר ושחורר בערובה שפקעה כבר. לטענת המבקשים, החשדות נשוא חקירה זו, כפי שהוצגו למבקשים בחקירותיהם, זהות לחשדות נשוא החקירה הקודמת, עם הבדל אחד; היקף החשבוניות הפיקטיביות המיוחס למבקשים, קטן בסך של כ 100 מיליון ₪.
לא זו אף זו: הגם שהחקירות כנגד המבקשים מתנהלות מזה כשנתיים, המבקשים לא עשו כל פעולה להברחת נכסיהם. ונהפוך הוא, החברות המשיכו בפעילותן ואף הגדילו את היקף נכסיהן, כאשר המבקשת 2 רכשה בשנת 2013 ציוד קבוע בהיקף של למעלה מ 15 מיליון ₪. כך, שהחשש הנטען להברחת רכושם כעת, הינו ספקולטיבי לחלוטין. בהקשר זה, המבקשים טוענים כי יש לבחון היטב שמא מלוא המידע אודות מועד תחילת החקירות כנגד החשודים ואי הברחת הנכסים על ידם חרף ידיעתם אודות החשדות כנגדם, אכן הובא לידיעת בית המשפט בטרם מתן הצווים, ולבחון שמא אין המדובר בצווים הבטלים מעיקרם.
המבקשים הוסיפו וטענו, כי מדובר בתפיסה שאינה מידתית, ופוגעת באופן העולה על הנדרש במבקשים, תוך סיכון עתידן של המבקשות. תפיסת הרכוש, ובכלל זה חשבונות הבנק העסקיים בהם מתנהלת פעילותן השוטפת של המבקשות, שיתקה ומשתקת את החברות: המחאות שניתנו לספקים לא מכובדות ולא יכובדו, משכורות בהיקף של כמיליון ₪ בחודש לא ישולמו, ערבויות שניתנו לטובת מכרזים עלולות להתבטל. מכאן, שיש להורות, לטענת המבקשים, על השבת רכושם התפוס במלואו.
לחילופין, המבקשים טענו, כי יש להורות על החזרת הרכוש התפוס בידי המשיבה ביתר. לטענת המבקשים, היקף הרכוש התפוס עולה בהרבה על היקף המס נשוא החשדות. כך, שאין כל הצדקה לתפיסת מלוא רכושם, כאשר המשך החזקת הרכוש, במיוחד רכושן של המבקשות 2 ו- 3 מקים סיכון של ממש לנזק מידי ובלתי הפיך, שיביא לקריסתן של כ 170 משפחות שמתפרנסות באופן ישיר מאותן חברות, ושל עשרות משפחות המתפרסות באופן עקיף מאותן חברות. לטענת המבקשים היקף הרכוש התפוס עולה על 90 מיליון ₪ (47 מיליון ₪ הינו רכושן הקבוע של המבקשות, כ- 33 מיליון ₪ נתפסו בחשבונות הבנק, וסך של כ 10 מיליון ביתרות זכות אצל לקוחותיהן של המבקשות 2 ו- 3), ובהקשר זה המבקשים מפנים לטופסי י"א (רכוש קבוע לצורכי פחת) לסוף שנת 2012 ולפירוט רכישות בשנת 2013 (נספח א' לבקשה). על כן, וככל שקיים חדש סביר כנגד המבקשים, הרי שהיקף העבירות הינו מחזור של כ 100 מיליון ₪, ואם נלך לפי החשדות שמשנת 2012, המחזור הינו כ 200 מיליון ₪. כך, שהמס הנגזר ממחזורים אלה הינו לכל היותר כ 33 מיליון ₪, ואין כל הצדקה לתפוס רכוש בהיקף של כ 50 מיליון ₪ מעל היקף סכום המס נשוא העבירה המיוחסת למבקשים.
טענות המשיבה
צווי החיפוש הוצאו לאחר שהוצג לעיונו של בית המשפט (כב' השופט זאיד פלאח) חומר חקירה ודו"ח סודי. בעקבות קבלת הצו נתפסו כספים בחשבונות הבנק של החברות ובחשבון הפרטי של המבקש 1 בסך כולל של 5.5 מיליון שקל, מתוכם שלושה בחשבון הפרטי ועוד 2.5 מיליון שקל בחשבונות החברות. זה כל מה שנתפס מכספי חברות המגלגלות עשרות מיליונים בחודש. חלק מהחשבונות שנתפסו שוחררו כבר. כך, שהחברות יכולות להמשיך בפעילותן. בנוסף, כלי צמ"ה של החברות נתפסו באמצעות רישום משכון. המדובר ברישום בלבד שלא מונע את המשך הפעילות של החברות. על נכסי הנדל"ן של המבקשים נרשמו הערות אזהרה, ואף כאן אין פגיעה ממשית בלתי סבירה בכל הקשור לרישום הזה. נתפסו עוד 5 רכבי יוקרה. סך כל הנכסים שנתפסו פיזית הינם בשווי של כ 10 מיליון. ואילו, שווי הרכוש שנתפס ברישום בלבד (על נכסי נדל"ן, רכבים וכלי צמ"ה) הינו כ 54 מיליון שקל.
המשיבה טענה, כי מתקיים יותר מחשד סביר לביצוע עבירות, ובבוא העת יהיה ניתן לחלט את הרכוש. אכן, אין המדובר בחקירה חדשה. יחד עם זאת, התגבשו ראיות חדשות והחקירה כיום רחבה בהרבה. בהקשר זה, המשיבה מסרה לעיון בית המשפט חומר חקירה חסוי.
דיון והכרעה
ארבע הן השאלות המרכזיות העומדות להכרעה. הראשונה, האם בית המשפט שנתן את הצווים היה מודע למלוא העובדות הצריכות לעניין. השנייה, האם המבקשים מודעים לקיומם של הצווים אם לא. השלישית, האם קיימת הצדקה לתפיסת הרכוש. הרביעית, שאלת קיומה של "חלופת תפיסה".
למקרא חומר החקירה, ולמשמע טיעוני הצדדים בפניי, סבורה אני כי בית המשפט שנתן את הצווים היה מודע היטיב למלוא העובדות הצריכות לעניין. זאת ועוד, שוכנעתי כי, למצער, המבקשים מודעים לקיומם של הצווים.
מהחומר שהונח בפניי עולה, כי פעולותיה של המשיבה, לרבות תפיסת הרכוש, נעשו כדין.
אחר שאמרתי כל אלה, אדגיש כי חובה היא לבדוק את קיימת "חלופת תפיסה" אשר תגשים את מטרת התפיסה בדרך שתפגע פחות בזכות קניינם של המבקשים. בהקשר זה אדגיש, כי לא הרי חשבונות הבנק כהרי הרכבים שנתפסו על ידי המשיבה.