אבו מדיעם נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לקיצור הודאת איסור שימוש ברכב אשר ניתנה ע"י קצין משטרה לתקופה של 60 יום ביחס לרכב נשוא הבקשה.

הצדדים אינם חלוקים ביחס לעובדות:

כנגד רכבו של המבקש ניתנה הודעת איסור שימוש לתקופה של 30 יום כתוצאה של אירוע במסגרתו הוגש נגד המבקש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במצב שכרות.

(תיק 3199-08-10 בבית משפט השלום לתעבורה באשקלון).

תיק זה עדיין מתנהל בבית המשפט באשקלון, הנאשם (המבקש) נהנה עדיין מחזקת החפות והוכח כי רכבו אכן הופקד כנדרש למשך 30 יום והוחזר למבקש לפני חודשים ארוכים.

ביום 20.2.12 שוב נעצר המבקש בחשד כי נהג רכב בעודו שיכור, הוגש נגדו כתב אישום אשר החל להתברר ביום 14.3.12 ובמקביל להליך זה מסר קצין משטרה למבקש הודעת איסור שימוש לתקופה של 60 יום.

ב"כ המבקש טען כי מאחר וההליכים בתיק השכרות הראשון עדיין מתקיימים ומאחר והמבקש הפקיד כנדרש את רכבו ל-30 יום, אין הצדקה להודעת איסור השימוש לתקופה של 60 יום ומותר היה לקצין לפסול הרכב ל- 30 יום בלבד.

ב"כ המדינה טענה כי המדובר בהליך שבוצע בהתאם לחוק ומכאן נקודת המחלוקת להכרעה בין הצדדים.

דיון והכרעה –

סעיף 57 א (2) בפקודת התעבורה, תשכ"א – 1961 קובע מפורשות :

"...היה לקצין משטרה יסוד להניח כי יוגש כתב אישום נגד הנהג, רשאי הוא למסור לו הודעת איסור שימוש ברכב שבו נעברה העבירה לתקופה של 30 ימים, ואם במהלך שלוש השנים האחרונות נמסרה הודעת איסור שימוש באותו רכב לפי סעיף זה, או שניתן לגביו צו איסור שימוש לפי סעיף 57ג לתקופה של 60 ימים, וליטול את רישיון הרכב"

סעיף 57 א (2) אינו תלוי הליך משפטי אשר מתנהל או הסתיים.

המחוקק ייחס את הסמכות לרכב הרלוונטי.

כאשר אותו הרכב מעורב פעם שנייה באירוע של מסירת הודעת איסור שימוש תוך 3 שנים לפי סעיף זה – קמה סמכותו של הקצין להורות על פסילה לתקופה של 60 יום.

בפרשה זו המדובר באירוע של הודעת איסור שימוש אשר ניתנה לאותו הרכב בפרק זמן שקצר מ-3 שנים.

בפעם הראשונה בגין נהיגה בשכרות לכאורה כאשר הרכב הופקד, וטרם חלפו שלוש שנים פעם שנייה בגין אירוע שכרות ונהיגה נוסף ע"י המבקש עם אותו הרכב.

בנסיבות אלו, ומכח סעיף 57 א (2) בפקודת התעבורה, פעל קצין המשטרה בסמכות ואין כל הצדקה להורות על קיצור או ביטול תקופת איסור השימוש.

הבקשה נדחית .

עותק מהחלטה זו יועבר לצדדים באמצעות פקס.