אבו טיר נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'

פסק דין

בכתב התביעה טען התובע כי נפגע בתאונת דרכים במהלך גניבת רכבו ובעת ניסיונו למנוע את הגניבה. הנתבעת 1 (קרנית) טענה כי דין התביעה להידחות על הסף, מאחר שאין בנסיבות אלו כדי להוות תאונת דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

2.כתב התביעה הוגש ביום 20.12.2011 וכתב תביעה מתוקן, שבמסגרתו נוסף הנתבע 2, הוגש ביום 3.5.2012. על-פי הנטען בכתב התביעה, התובע נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 22.8.2007, אשר אירעה כלשונו "תוך כדי שנגנבת הרכב שלי ותוך ניסיוני לעצור אותו".

בכתב ההגנה שהגישה הנתבעת 1 ביום 17.1.2012, הכחישה היא את עצם התרחשות האירוע וטענה כי אפילו אירע, אין הוא בא בגדר תאונת דרכים. שכן לטענתה, נסיבות התאונה, כפי שתוארו בידי התובע הן בגדר "מעשה שנעשה במתכוון", אשר אינו מהווה תאונת דרכים על-פי הגדרתה בחוק הפיצויים וכפי שנקבע בעניין זה בפסיקה ובין השאר, ברע"א 1117/09 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' בלבן (21.9.2009) וברע"א 6284/10 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אליצור (27.12.2010).

3.בהתאם להחלטת הרשם מיום 19.1.2012 נדרש התובע להגיב לטענתה האמורה של הנתבעת 1, אולם במקום להגיב, ביקש הוא לתקן את כתב התביעה, אשר תוקן כאמור, ביום 3.5.2012.

לאחר שהתיק עבר לשמיעתו לפניי ניתנה ביום 17.10.2013 החלטה שלפיה נדרש התובע להשיב עד יום 20.11.2013 לטענתה של הנתבעת 1. כן נדרש התובע לנמק מדוע לא תימחק התביעה נגד הנתבע 2 מחוסר מעש, וזאת משלא הוגש כתב הגנה מטעם נתבע זה.

הודעת התובע הוגשה ביום 18.11.2013. באשר לטענת הנתבעת 1 טען, "אני נדרסתי ונפגעתי על ידי רכב מנועי ולא על ידי משהו אחר, על הכביש ולא במקום אחר". באשר לנתבע 2 טען, שמסר לו את כתב התביעה באמצעות צד שלישי, כמפורט בתגובתו.

לאור הודעת התובע כאמור, ניתנה ביום 21.11.2013 החלטה נוספת, שבה נקבע כי אם עד יום 4.12.2013 לא יגיש התובע אישור מסירה על המצאת כתב התביעה לנתבע 2, כי אז תימחק התביעה נגד נתבע זה, ללא צורך במתן החלטה נוספת. עוד נקבע בהחלטה זו, שהנתבעת 1 רשאית להשיב לטענתו האמורה של התובע עד יום 4.12.2013.

עד היום (9.12.2013) לא הגיש התובע אישור מסירה כאמור, ואילו הנתבעת לא השיבה לטענותיו.

4.ככל שהדברים אמורים בטענת הנתבעת 2, הרי שיש לקבל את טענתה, כי אין לראות בנסיבות התאונה הנדונה משום תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים. בהגדרה זו נקבעה החזקה הממעטת, אשר לפיה "לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על-ידי המעשה עצמו ולא על-ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".

על-פי פסיקת בית המשפט העליון ובין השאר, שני פסקי הדין הנזכרים, בלבן ואליצור (כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין) פגיעה מרכב שאירעה במהלך ניסיון לגניבת הרכב, באה בגדרה של החזקה הממעטת שלפיה אירוע מעין זה אינו עולה לכדי תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים. כך בין אם נזק הגוף נגרם לנפגע בעת ניסיונו למנוע את הגניבה (בלבן), ובין אם נפגע מבלי שניסה למנוע את הגניבה ומבלי שעשה מעשה יזום כלשהו (אליצור).

בנסיבות אלו, לאור טענות התובע כי נפגע תוך כדי גניבת רכבו ובמהלך ניסונו לעצור את הגונב, הרי שאין מדובר בתאונת דרכים שחוק הפיצויים חל לגביה. בנסיבות אלו, ממילא שאף אין מקום לתביעה נגד הנתבעת 1 (קרנית), שתביעה נגדה אפשרית רק בנסיבות שבהן החוק חל. לפיכך התביעה נגד נתבעת זו נדחית.

5.משלא הוגש אישור מסירה על המצאת כתב התביעה לנתבע 2 בתוך המועד שנקבע לכך ובהתאם להחלטה מיום 21.11.2013, התביעה נגד הנתבע 2 נמחקת.

6.בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' טבת תשע"ד, 09 דצמבר 2013, בהיעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: