אבו חסן נ' עבאס

החלטה

1.התובע הגיש תביעה לסילוק ידו של הנתבע משתי חלקות הידועות כחלקות 34 ו-40 בגוש 18441 מאדמות טמרה (להלן: "המקרקעין").

2.התובע טוען כי הוא הבעלים של 38/100 חלקים מן המקרקעין הללו (וכן מקרקעין נוספים), על פי פס"ד 1443/86 +ע"א 498/89 +בש"א 25/98. להוכחת זכויותיו מצרף התובע לכתב תביעתו אשור אגף רישום הוסדר מקרקעין מיום 5.11.07.

3.אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבע מחזיק חלק מן המקרקעין הנ"ל. טוען הנתבע כי התובע נעדר זכויות במקרקעין, כי הוא עצמו מחזיק במקרקעין מזה עשרות שנים וכי החזקתו במקרקעין נובעת מהסדר בין בעלי מקרקעין שונים בטמרה. פסקי הדין אשר קבעו את זכותו של התובע במקרקעין ניתנו על בסיס תרמית שבוצעה כנגד הנתבע ובני משפחתו ועל כן הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי לביטולם (ת.א. (חי') 1398-01-09). תביעה זו שבפנינו הינה מענה של התובע לאותה תביעה והוגשה על כן כחודש לאחר הגשתה.

4.בישיבת קדם המשפט הראשונה שהתקיימה התנגד התובע באמצעות בא כוחו מכל וכל להמתין עם ברור תביעה זו עד לגמר ההליכים בבית המשפט המחוזי. לשיטתו נעדר הנתבע כל זכות במקרקעין וסיכויי תביעתו בבית המשפט המחוזי אפסיים. הוריתי לצדדים להגיש לתיק בית המשפט את העתק כתבי בי הדין של בית המשפט המחוזי על מנת ללמוד על מהות התביעה המתנהלת שם בטרם הכרעה בדבר אופן ברור התביעה שבפני. לאחר הגשתם התקיימה היום ישיבת קדם משפט נוספת. בישיבה זו טען ב"כ התובע כי הוא מותיר את השאלה האם להמתין עם ברור תביעה זו עד להכרעת בית המשפט המחוזי לשיקול דעת בית המשפט. יובהר כי עיון בתביעה המונחת לפני בית המשפט המחוזי מלמד כי הכרעתו תקבע בין היתר האם לתובע זכויות במקרקעין.

5.התובע טוען כאמור כי הינו הבעלים של 38/100 חלקים במקרקעין. להוכחת זכויותיו אלו הוא מצרף את מכתבו של אגף רישום והסדר זכויות במקרקעין (ה"טאבו") בחיפה מיום 5.11.07. באותו מכתב נרשם –

"1.מבדיקת פס"ד 1443/86 – ע"א 498/89 ובש"א 25/98, עולה כי ניתן לרשום את הבעלות ע"ש קאסם מוחמד אבו חסן בשיעור של 38/100 חלקים לגבי חלקות 34,35,36 ו-40... כל החלקות מגוש רישום 18441 / ג'וליס.

2.ביצעו פס"ד מתעכב עד להמצאת אשור / פטור בגין מיסים."

6.נמצא אם כן כי על פי האישור של לשכת רישום המקרקעין ניתן לרשום בעלות ע"ש התובע במקרקעין נשוא הדיון אשר לפנינו, אולם, תנאי לביצוע הרישום הינו המצאת אישור או פטור מתשלומי מיסים.

7.נסח הרישום אשר הוצג על ידי הנתבע כנספח לכתב הגנתו מלמד כי התובע אינו רשום כבעלים של המקרקעין הנ"ל ולא רשומה לו כל זכות במקרקעין.

8.מכתבי בי-הדין בתיק המתנהל לפני ובתיק המתנהל בבית המשפט המחוזי למדתי כי היה הליך משפטי נוסף על אלו אשר הוזכרו. בבג"ץ 1331/09 פסק דינו של כב' השופט ג'ובראן מיום 26.8.09 דן השופט בעתירה שהגיש התובע על מנת לפטור אותו מחבות תשלום אותם מיסים. העתירה נדחתה בשל חוסר ניקיון כפים כאשר השופט מציין הערות שונו ביחס לאי מיצוי הלכים מנהליים קודמים וכן באשר לספקות אשר מתעוררים בפניו באשר לזכויות התובע להירשם כבעלים של חלקים מן המקרקעין.

9.מפסק הדין בבג"ץ יחד עם נסח הטאבו המונח לפני הנני למדה כי התובע טרם ביצע את הפעולות הנדרשות על פי לשכת רישום המקרקעין על מנת להירשם כבעלים ועל כן אינו בשלב זה מבעלי זכות הבעלות במקרקעין. עוד יצוין כי בג"ץ מעלה ספקות מדוע לא עשה כן. אכן ספקות אלו אינן מהוות מעשה בי דין אולם ספקות באשר לכשירות עסקאות נטענות בגינן טוען התובע לבעלות, יש בהן כדי להשליך על הערכת סיכויי התביעה בבית המשפט המחוזי והצורך להמתין להכרעתו.

10.התובע טוען כי הוא זכאי לדרוש את פינויו של הנתבע מן המקרקעין לאור העובדה כי הינו מבעלי זכויות הבעלות במקרקעין ועל כן זכויותיו מתפשטות לכל חלק וחלק מן המקרקעין. היה והתובע היה בבחינת בעלי המקרקעין אזי טיעונו אכן היה נכון, ראה סעיף 27 לחוק המקרקעין. אולם כאמור התובע אינו, לפחות בשלב זה, בעל זכות הבעלות במקרקעין.

11. נמצא כי התובע תובע מכוח זכות פחותה יותר מבעלות. נשאלת השאלה האם זכותו לכאורה מקנה לו את הזכות לתבוע את פינוי הנתבע בהנחה כי הנתבע מחזיק במקרקעין שלא כדין. סעיף 16 לחוק המקרקעין קובע כדלהלן-

"בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין."

לפיכך, יכול התובע להגיש תביעתו לפינוי אם הוא בבחינת מי שזכאי להחזיק במקרקעין.

12.התובע לא פרט בכתב בתביעתו איזה חלק מן המקרקעין מוחזק על ידו או שהוא זכאי להחזיקו ולא כל שכן מכוח מה. ב"כ התובע טוען לפני בדיון שהתקיים היום כי קיימת חלוקה בפועל עם מנהל מקרקעי ישראל של החזקה במקרקעין. כתב התביעה אינו מפרט איזה חלק מסוים של המקרקעין זכאי התובע על פי טענתו להחזיק. עוד אין הוא מפרט לאיזה חלק מסוים של המקרקעין פלש על פי שיטתו הנתבע. נמצא אם כן כי כתב התביעה חסר שכן אין לדעת האם חזקתו של הנתבע במקרקעין נוגדת את זכויותיו הנטענות של התובע.

13. לאור האמור לעיל ניתן לעניות דעתי להמשיך בברור התביעה בכמה אפשרויות-

א.להמתין לפסיקת ביהמ"ש המחוזי. מאחר והתביעה הוגשה שם עוד לפני התביעה אשר לפני וטרם נקבע מועד לדיון בה, איני מוצאת כי נכון להותיר תביעה זו פתוחה עד גמר הדיון בביהמ"ש המחוזי. אם כן, יש במקרה זה להורות על מחיקת התביעה כאשר התובע יוכל לשוב ולהגישה ללא חיוב נוסף באגרה, כל עוד תוגש בתוך שנתיים מיום מתן פסק הדין בית המשפט המחוזי.

ב.התובע יציג בתוך ששה חודשים מהיום נסחי רישום המעידים כי נרשם כבעל זכות הבעלות במקרקעין.