אבו חמאד(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

בפניי ערר על החלטתה של כב' השופטת נסרין עדוי, מיום 15.8.11, בגדרה דחתה את בקשת המבקש לבחינת חלופת מעצר שהוצעה על ידו לצורך שחרורו לאותה חלופה.

העורר עומד לדין בגין עבירות של העלבת עובד ציבור, איומים, הפרעה לשוטר, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ותקיפה הגורמת חבלה ממשית, עבירות על סעיפים 288, 192, 275, 274(1) ו-380, הכול לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

 עובדות המקרה, כעולה מכתב האישום, פורטו בהחלטתו של בימ"ש קמא ולא אחזור עליהן.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נתבקש ביהמ"ש להורות על מעצרו של המבקש, עד תום ההליכים. ביום 05.07.11 ניתנה החלטתו של כב' השופט ערן קוטון. כאמור בהחלטה, קמו ראיות לכאורה נגד העורר. לעניין עילת המעצר נאמר בהחלטה כדלקמן:

 " קמה בעניינו של המשיב אף עילת מעצר ... לחובת המשיב הרשעות קודמות רבות, לרבות בעבירות אלימות, בגינן ריצה אף עונשי מאסר. כן תלויים ועומדים נגדו מאסרים על תנאי. המשיב נדון בגדרי ת"פ 5205-07-08 בבית משפט השלום בחיפה ל-26 חודשי מאסר בפועל וכן למאסרים על תנאי, גם בגין עבירות אלימות מסוג פשע ומסוג עוון. ערעור שהוגש על גזר הדין נדחה על פי גיליון הרישום הפלילי, אך עותק פסק הדין שניתן בערעור לא צורף לתיק החקירה. בהינתן כלל הנתונים, נראה כי התנהלות המשיב מסוכנת לציבור ואין במשיב רתיעה או יראה מגורמי האכיפה".

עוד נאמר בהחלטה כי נסיבות העבירות, בריחת המשיב מפני השוטרים, והעימות האלים עם השוטר אלכסנדר מעלים אף חשש להתחמקות מאימת הדין. בנסיבות אלה, כך קבע כב' השופט קוטון:

"חלופת מעצר בעניינו של המשיב מחייבת הצבת גבולות ברורים, מחייבת ריסון, פיקוח ובקרה יעילים ומיטביים".

חרף התקיימותן של עילות מעצר בעניינו של העורר, בחן ביהמ"ש את אפשרות שחרורו לחלופת מעצר. המבקש הציע כי בת זוגו, החיה עמו כיום בחיפה, תפקח עליו. כב' השופט ערן קוטון פסל חלופה זו מתוך שהתרשם שלא יהיה ביכולתה לפקח על העורר ולרסן את התנהלותו וגם בשל העובדה כי בעבר הלא רחוק הורשע בתקיפתה של בת זוגו (שאיננה אישתו) וגרם לה חבלה של ממש.

 ביום 13.07.11 הציע העורר כחלופה נוספת, את אשתו, הגב' דלאל אבו חמאד שהתגוררה עם ילדיה בבאקה אלגרבייה, בנפרד מהעורר המתגורר בחיפה. על התאמתה של אשת העורר לשמש מפקחת אמר השופט קוטון את הדברים הבאים:

"עסקינן ברעייתו של המשיב, הגרה בבקה אל גרביה ולשניים 3 ילדים משותפים. הוברר כי בעשור האחרון חי המשיב בחיפה בעוד שאר בני המשפחה חיים בבקה אל גרביה. רעייתו של המשיב נכונה היתה לעזוב את מקום מגוריה ולעבור לגור בחיפה בבית המשיב לצורך פיקוח והשגחה על המשיב בתנאי חלופת מעצר. שמעתי את דברי רעייתו של המשיב והתרשמתי ממנה באופן בלתי אמצעי. סבור אני, כי גישתה ראויה להערכה, אך נוכח כל האמור בהחלטתי מיום 5.7.11 ובהתאם לקביעה כי חלופת מעצר בעניינו של המשיב מחייבת הצבת גבולות ברורים, ריסון, פיקוח ובקרה יעילים ומיטביים, איני סבור כי יהיה בכוחה של רעייתו של המשיב להשגיח כראוי על המשיב בתנאי חלופת מעצר. רעייתו של המשיב נמצאת אומנם בקשר עמו לדבריה , אולם בה בעת פוגשת בו פעם במספר חודשים ואיני משוכנע כלל ועיקר אם היא מודעת באופן מלא לכלל הנסיבות האופפות אותו בשנים האחרונות. בנסיבות אלה, אני דוחה את הבקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב". (ההדגשה אינה במקור צ' ק')

 ביום 15.8.11 נידונה בפני כב' השופטת נסרין עדוי, בקשה לעיון חוזר בחלופת מעצר. העורר הציע שוב את אשתו דלאל כמפקחת אלא שהפעם לא כמפקחת עיקרית, אלא כמי שתפקידה לעזור לשכנו של המבקש, מר דניאל קצ'ייב, שימונה כמפקח עיקרי. בא כוח העורר הציע לחזק את החלופה בהתקנת איזוק אלקטרוני.

 הבקשה לעיון חוזר נדחתה מן הטעמים הבאים שפורטו בהחלטה:

"עינינו הרואות, כי הגב' דלאל נפסלה על ידי כב' השופט קוטון מלשמש כמשמורנית משלא שוכנע כי יהיה בכוחה להשגיח כראוי עליו בתנאי חלופת מעצר ומשלא שוכנע כלל ועיקר אם הגב' דלאל מודעת באופן מלא לכלל הנסיבות האופפות את המבקש בשנים האחרונות. באשר למר דניאל קצ'ייב, הרי ברור שאין באפשרותו כמשמורן יחיד, לפקח על המבקש במשך 24 שעות ביממה".

על החלטה זו נסב הערר בפניי.

לאחר שעיינתי בכתב האישום, בבקשה למעצר עד תום ההליכים ובהחלטת כב' השופט קוטון. לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את החלטתה של כב' השופטת עדוי, נחה דעתי כי אין מקום להתערבותי בהחלטה.

מנסיבות ביצוע העבירות המיוחסות לעורר, עולה כי התנהגותו פורצת גבולות ואין עליו מורא הדין. עברו הפלילי העשיר מצביע על כי אין מדובר במעידה חד פעמית אלא מדובר בדרך חיים של פריעת חוק. גיליון ההרשעות הקודמות שלו מחזיק 15 הרשעות קודמות בעבירות בטחון, רכוש, איום ואלימות, החזקת סכין, הפרת הוראה חוקית, הטרדת עד, הדחה בחקירה, מעשה מגונה בקטין ותקיפת בת זוג. התחייבויות, מע"ת ואף מאסרים בפועל, לתקופות משמעתיות, לא מנעו מהעורר לחזור לסורו. במכלול הנסיבות כמפורט לעיל, קשה להלום חלופה, שיהיה בה כדי לאיין את מסוכנתו.

משהוכח שאין על העורר מורא הדין, ואף אין הוא נרתע מפגיעה בממונים על אכיפת החוק, ברי כי לא יהיה בכוחה של אשתו (שבפועל חיה בנפרד ממנו לפחות עד לאחרונה) לבקר את התנהלותו, לפקח עליה ולשים לה גבולות. הצעת העורר להוסיף מפקח נוסף, "עיקרי", אין בה אין כדי לענות על הקושי הנזכר לעיל. מר קצ'ייב, שכנו של המשיב אמנם אמר כי הוא נכון לפקח על העורר 24 שעות וכי הוא "חושב שלא תהיה לו בעייה" לפקח על העורר 24 שעות, דא עקא, הוא הסביר כי העורר לא יתגורר בביתו, אלא בדירה ששכר האחרון, באותו בניין, ששם תתגורר גם אשתו של העורר ו"אני אהיה שם. שתי הדירות שלנו זה דלת מול דלת". לשאלה אם יישן עם העורר, השיב:"תלוי במצב הרוח, אם יהיה צורך לישון אצל המבקש אני אשן אצלו" ( פרוט' עמ' 22-23).

דבריו אלה של המפקח המוצע, מצביעים על חוסר הרצינות של החלופה המוצעת, זאת בנוסף לקושי האובייקטיבי לקיים פיקוח אפקטיבי, ע"י מפקח בודד, במשך 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע ולאורך זמן. על חוסר יכולתה של אשת העורר לשמש כמפקחת (ולו גם באופן חלקי) כבר עמד כב' השופט קוטון ומסקנתו מקובלת עלי.

על כן, אין בידי לקבל את החלופה שהוצגה בפניי.