אבו חדיר ואח' נ' דנייל ואח'

פסק דין

ביום 2.1.10 ארעה תאונת דרכים בכביש ירושלים יריחו. רכב התובע – נתבע שכנגד – (להלן: "התובע") הגיע מכיוון צומת חיזמה לדבריו (בכתב התביעה ובעדות), לאחר שהוא סיים את הפניה מכביש חיזמה הגיע רכב הנתבעים, הנהוג בידי הנתבע 1 מאחור והתנגש בו ודחף אותו אל עבר הגדר שהיתה לפניו ונגרמו לו נזקים אותם הוא תובע מהנתבע 1 כנהג ומהנתבעת 2 כמבטחת הנתבע 1.

הנתבעים טוענים כי התאונה אירעה באשמתו ורשלנותו של התובע אשר יצא מהכביש שמגיע מצומת חיזמה ונכנס שמאלה לכביש ירושלים יריחו כאשר בכיוון נסיעתו תמרור עצור.

הנתבעים טוענים כי התובע פנה שמאלה ואז במפתיע לקח את הנתיב הימני מבין הנתיבים הממשיכים לכיוון יריחו. בנתיב זה נסע הנתבע 1. כתוצאה מכניסתו הפתאומית של התובע לנתיב נסיעת הנתבע נגרמה התאונה. בשל התנהגותו זו של התובע הגישו הנתבעים תביעה שכנגד על הנזקים שנגרמו להם בתאונה זו.

העידו בפני הנהגים ב- 2 כלי הרכב כאשר כל צד חוזר על טענותיו. מתוך העדויות עולה התמונה הבאה, התובע הגיע מכיוון חיזמה, פנה שמאלה לכביש ירושלים יריחו תוך שהוא משתלב בנתיב הכניסה, לאחר מכן התובע המשיך בנסיעה ישרה בנתיב השמאלי מבין הנתיבים הממשיכים לכיוון יריחו. בשלב כלשהו , לאחר כ-100 מטרים מהצומת, התובע הסיט את רכבו אל עבר הנתיב הימני. בשלב שבו התובע עשה כן היה הנתבע בנתיב הימני במרחק של כ- 20 מ' ממנו. הנתבע לא הספיק לבלום, לדבריו הוא לחץ על הבלם אך גלגלי הרכב ננעלו והרכב החליק לכיוון רכבו של התובע למרחק של כ- 15 – 8 מטר. הנתבע ניסה, לדבריו, גם להסיט את הרכב שמאלה לנתיב השמאלי אך בגלל ההחלקה לא הצליח.

בנסיבות שפורטו נראה כי יש להטיל את האחריות לארוע התאונה על שני הנהגים גם יחד, מחד, התובע סטה מנתיב נסיעתו (השמאלי) לנתיב הימני כאשר הנתבע היה כבר במרחק קצר ממנו וסטיה זו גרמה לתאונה. מאידך, הנתבע שהגיע מאחור וראה את רכב התובע שהוא כבר השתלב בתנועה לאחר שסיים את הפניה שמאלה מכיוון חיזמה, המשיך ליסוע במהירות המקסימלית המותרת (לדבריו 80 קמ"ש) ולדברי הנתבע אף במהירות גבוהה מהמותרת. אילו הנתבע היה מאט את מהירות נסיעתו אין ספק שהיה ניתן למנוע את התאונה והוא אף היה מספיק לעצור את רכבו אף כאשר התובע סטה לנתיב נסיעתו. בענין זה יש לציין כי המכה ברכב התובע שהיא בצד האחורי אמצעי וימני מלמדת אף היא על כך שהתובע נכנס עם רכבו לנתיב נסיעת הנתבע. מאידך, העובדה שהנתבע המשיך בנסיעתו המהירה מלמדת על כוונתו לעקוף את התובע מימין דבר האסור אף הוא.

לאור האמור ובהתחשב ברשלנות של כל אחד מהנהגים נראה כי נכון יהיה שכל נהג ישא בתשלום הנזקים ברכבו ולפיכך אני דוחה את התביעה ואת התביעה הנגדית ואיני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ט' כסלו תשע"א, 16 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה