אבו זלף נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 24.11.13 (להלן: הוועדה), אשר קבעה למערערת נכויות זמניות ונכות צמיתה בשיעור 0%. נכות זמנית בשיעור 30% מיום 1.5.11 ועד 30.6.11, נכות זמנית בשיעור 20% מיום 1.7.11 ועד 31.8.11, 10% נכות זמנית מיום 1.9.11 ועד 31.10.11 (להלן: ההחלטה).

2.טענות המערערת:

2.1הוועדה מיום 2/7/12 כעולה מהפרוטוקול בסעיף 19 הועלו טענות קשות על ידי ד"ר שרביט כלפי ב"כ המערערת כשייצג את המערערת בוועדה נרשם בפרוטוקול כלפי ב"כ המערערת "אני לא מקבל את הטענות, אתה יכול ללכת...". ב"כ המערערת בקש שבנסיבות העניין לאור התפרצות חבר הוועדה כלפיו לא ראוי שהוועדה תמשיך ותדון בעניינה של המערערת. בהמשך הפרוטוקול מצוין כי גם ב"כ המערערת אוים שתוגש נגדו תלונה ללשכת עורכי הדין, לאחר דין ודברים התערבה נציגת ביטוח לאומי, הייתה הפסקה בדיון, אותה נציגה דיברה עם הוועדה ולאחר מכן הוכנס ב"כ המערערת לוועדה שוב תוך שנמחקו שתי שורות לגבי התנהגותו במסגרת הוועדה, דבר שמעיד על חוסר אמינות ואובייקטיביות מצד הוועדה. הוועדה המשיכה ובדקה את המערערת תוך שב"כ המערערת קבל את המלצת נציגת המל"ל כי הוועדה תמשיך ולקיים את עבודתה למרות כל חילופי הדברים הנ"ל. בסופו של אותו דיון נמצאה בבדיקה הקלינית של הוועדה את המערערת הגבלה קלה בסיבוב הצוואר של המערערת לימין ולשמאל דבר שמקנה על פי התקנות 10% נכות צמיתה על פי סעיף 37 (5) (א).

2.2הוועדה לא סיכמה את הדיון והמתינה לבדיקת אם.אר.אי שהמערערת ציינה בפני הוועדה כי זו צריכה לבצע. על פי ההלכה הפסוקה עדיפה בדיקה קלינית על פני בדיקה הדמייתית וגם התקנות לא דורשות בדיקות הדמייתיות לצורך הענקת נכות ולכן היה על הוועדה מייד להעניק למערערת 10% נכות צמיתה אלא שהוועדה נעולה בדעתה ונעולה נגד ב"כ המערערת והחליטה שלא להעניק הנכות בטענה לאקונית שהממצאים בסי.טי שפורשו כממצאים משמעותיים בגובה C5-6 אינם מצביעים על נזק חבלתי, הסבר זה אינו מנומק ואינו מספק ורואים על פני השטח את התנהלותה הקלוקלת של הוועדה שהחליטה שלא לפסוק בגין הממצאים הקליניים שנמצאו על ידה ואיימה כאמור על ב"כ המערערת.

2.3.קביעותיו מסוג זה של ד"ר שרביט חוזרות על עצמן, כך למשל מפנה לתיק אחרון בל 34082-03-13 גם כאן לאחר שהוכח שהוא היה נעול בדעתו הוחלף להרכב אחר.

בנסיבות אלה, יש להחזיר עניינה של המערערת לוועדה בהרכב חדש ולפסוק למערערת הוצאות משמעותיות.

3.טענות המשיב:

3.1הוועדה התכנסה במספר ישיבות, בתום הישיבה הראשונה מיום 2/7/12 התבקשה המערערת להמציא תוצאות בדיקת אם.ארי.אי שלטענתה הייתה אמורה לעבור. לאחר מכן הודיע ב"כ המערער כי קופת החולים לא אישרה למערערת ביצוע הבדיקה ולכן התכנסה הוועדה בישיבה מיום 24/12/12 ובה קבעה כי היא מבקשת שהמערערת תעבור בדיקת אם.אר.אי במימון המשיב.

3.2מאז התכנסה הוועדה עוד מספר פעמים שבכל פעם לא עומדות בפניה תוצאות בדיקת אם.אר.אי, אך הוועדה איתנה בדעתה כי על המל"ל לממן בדיקה כאמור, רק לאחר ביצוע הבדיקה התכנסה הוועדה בישיבתה המסכמת מיום 24/11/13 מכאן גם העיכוב המאוד גדול בין התכנסותה הראשונה של הוועדה לבין הישיבה המסכמת.

בבדיקה הקלינית ביום 2/7/12 היישור והכיפוף מלאים ומה שמוצאים לא תקין קלינית זה הגבלה קלה בסיבוב של 40 מעלות במקום 45 מעלות. הוועדה כבר בישיבה הזאת אומרת שאין ממצא קליני.

המערערת נפגעה בתאונת דרכים קלה ב- 30/3/11 והפגיעה שהוכרה בה היא כאבי צוואר וכתפיים. הוועדה מדרג ראשון לא מצאה במערערת הגבלה כלשהי ועל כן הוגש עורר לא מנומק.

הוועדה הרפואית לעררים בישיבתה הראשונה מצאה הגבלה קלנה בתנועות סיבוב הצוואר, כל יתר הבדיקה הקלינית הן של הצוואר והן של הכתפיים הייתה תקינה.

באותה ישיבה, עמדה בפני הוועדה בדיקת סי.טי. מיום 23/4/12 דהיינו כ- 13 חודשים לאחר התאונה בה לא הודגמה כל סטיה מגדר הרגיל ולא נמצאו ממצאים פתלוגיים.

3.3באותה ישיבה טענה המערערת כי היא עומדת לעבור בדיקת אם.אר.אי ועל כן ביקשה הוועדה לסכם את דיוניה לאחר בדיקת תוצאות האם.אר.אי.

בישיבה המסכמת מיום 24/11/13 כשבפני הוועדה בדיקת אם.אר.אי מיום 12/9/13, דהיינו כשנתיים וחצי לאחר התאונה שפוענחה כסימני ניוון באותו דיסק C5-C6 לגביו קיימים ממצאים באותה בדיקת אם.אר.אי. לאור זאת קבעה הוועדה כי אין ממצא חבלתי ועל כן אינה מעניק נכות.

מדובר בשלילת קשר סיבתי בין הגבלה שנמצאה בבדיקה לבין התאונה שהיא קביעה רפואית כאמור קביעה מנומקת ונתמכת בתוצאות האם.אר.אי.

3.4.לעניין טענות ההרכב – בפרוטוקול הוועדה מיום 2/7/12 עולה כי התפתח עימות בין הוועדה לב"כ המערערת כאשר התרשמות הוועדה הייתה שעוד טרם החלה הבדיקה ניסה ב"כ המערער לגרום לפסילת הרכב הוועדה, האמור באותו עימות פורט לפרוטוקול לרבות התרשמות הוועדה תוך שהוועדה מציינת מפורשות שאין בכך כדי להשפיע על עניינה של המערערת ונראה כי כאשר נכשל הניסיון לפסול את הרכב הוועדה מנסה ב"כ המערערת להחליף את הרכבה בבית הדין. דווקא התעקשות הוועדה אל מול המל"ל לממן בדיקה שהיא יקרה מצביעה על העדר משוא הפנים הנטען.

הפסיקה אליה הפנה ב"כ המערערת הינה פסיקה בהסכמה כאשר ההנמקה לשינוי ההרכב היה, כי מדובר בהתכנסות לאחר פסק דין ואין זה המקרה שלפנינו.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: