פסק דין
הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק לפי סעיף 4 ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: החוק).
הצדדים סיכמו בעל פה במעמד הישיבה מיום 13.10.13.
אין מחלוקת, כי האירוע הינו תאונת דרכים כמשמעה בחוק. התובעת ילידת 1977, נפגעה מתאונת הדרכים ביום 25.8.09. כתוצאה מאירוע תאונת הדרכים, טענה התובעת לפגיעות אורתופדיות שונות ואף אושפזה בבי"ח זיו בצפת, מתאריך 25.8.09 ועד 27.8.09.
התובעת טענה בין השאר לצליפת שוט אשר גרמה לטענתה להקרנות לכתף וליד, כן טענה לפגיעה בראש.
לאור עמדתה זו של התובעת התמנה מומחה מטעם ביהמ"ש על מנת לבדוק את מצבה הגופני של התובעת.
המומחה הינו ד"ר גנאים מאג'ד שהינו מומחה בין השאר בכירורגיה של היד. על פי חוו"ד של המומחה אשר ניתנה ביום 26.6.12 לא נותרה לתובעת נכות צמיתה.
בפני המומחה עמדו מסמכים לא מעטים, מסמכים אשר גם הוגשו ע"י ב"כ התובעת במעמד הישיבה מיום 13.10.13. בפרק סיכום דיון ומסקנות קבע המומחה בין השאר כדלקמן:
1."ראניה הייתה מעורבת בתאונת דרכים, בה התלוננה על כאבים בצוואר, ובגלל כך היא נבדקה במיון בבי"ח בצפת. בבדיקה הפיזיקלית ובצילומי הרנטגן לא עלתה עדות לפתולוגיה והיא שוחררה עם טיפול נגד כאבים בלבד. בתאריך 20.11.11 נכתב בתיקה הרפואי ממאי 2011 יש כאבים בכתף יד ימין, קושי לעבוד עם היד ושינוי בצבע וגם הזעת יתר. בתאריך 4.12.11 בוצעה בדיקת דופלר של עורקי הידיים שהייתה תקינה. דהיינו, הכאבים בכף היד והזעת התר החלו רק כשנתיים לאחר הטראומה הנדונה, דבר שקשה בו למצוא קשר סיבתי בין התאונה להופעת סימנים של RSD בכף היד כעבור שנתיים. "
כלומר על פי חלק זה של חווה"ד לא שולל המומחה קיומו של RSD בכף ידה של התובעת ואולם שולל קיומו של קשר סיבתי רפואי בין ה RSD ובין אירוע תאונת הדרכים , דבר שאינו מזכה את התובעת בפיצוי.
2.בחלק השני של הסיכום והמסקנות, כותב המומחה: "ראניה עברה בירור רחב אשר כלל מיפוי עצם, CT, EMG ובדיקות אלו לא העלו אף ממצא שיעיד על RSD, פרט לקליטה מוגברת שלדעתי אינה קשורה לאירוע של התאונה והיא נעשתה רק בנוב' 2011, דהיינו , שנתיים ו3 חודשים מאז התאונה. נוסף לכך, במהלך הבדיקות והמעקב שנעשה ע"י הרבה רופאים, כולל ניורולוג, אורתופד, נוירוכירורג , ראומטולוג וחוץ מבירור הכאב לא מצאתי אף טיפול שהוענק למטופלת כמו כדורים פיזיותרפיה או מרפאת כאב. ולדעתי הסימנים של הזעת יתר בכף היד יכולים להתאים לבעיה אחרת הקשורה למערכת הסימפטטית או בעיה כמו T.O.S . ". בחלק השני של חווה"ד אינו משוכנע המומחה כלל כי התובעת סובלת מ RSD, ומביע פליאה על כך שלא קיבלה טיפול רפואי עקב תלונותיה בפיזיתרפיה , כדורים או מרפאת כאב.
בהתחלה חלקה התובעת על מסקנותיו של המומחה הרפואי וביקשה לחקור אותו, ואפשרתי לה לעשות זאת במעמד הישיבה שנקבעה ביום 13.10.13, דא עקא, כי בסופו של יום חזרה בה התובעת מבקשתה לחקור את המומחה וכך גם הצהירה בישיבת ביהמ"ש. להשלמת התמונה אציין כי נשלחו שאלות הבהרה למומחה ובתשובותיו לא היה כדי לשנות את המסקנות אשר הגיע אליהן בחוו"ד.
אני קובע איפוא , כי לתובעת 0% נכות, וכי תסמונת RSD , המיוחסת לתובעת ככל שיש לה מאפיינים של תסמונת זו, אינם קשורים לאור חווה"ד בקשר סיבתי רפואי עם תאונת הדרכים נשוא כתב התביעה.
עוד אדגיש, כי במעמד ישיבת ביהמ"ש בתאריך 13.10.13, הוצג גם מסמך רפואי שלפיו סבלה התובעת מבעיות בצוואר עובר לתאונה נשוא כתב התביעה וכן נטען כי גיליון חדר המיון מביה"ח צפת בטרם אשפוזה לא לימד על אותם בעיות רפואיות עליהם התלוננה לאחר מכן ואין כלל התייחסות לפגיעה בראש.
משהוברר, כי לתובעת אין אחוזי נכות צמיתה, אין בדעתי לקבל את עמדתו של ב"כ התובעת בסיכומיו לפיה יש מקום לפסוק סכום גלובלי בשיעור של 50,000 ₪ או כל סכום אחר בגין הפסד השתכרות לעתיד. העדר אחוזי נכות צמיתה רפואיים מלמדים, כי לתובעת לא נגרמה נכות תפקודית אשר תפגע בהשתכרותה העתידית.
ביחס לדרישה להפסד השתכרות בעבר, אני דוחה גם חלק זה בסיכומי התובעת, אמנם התובעת עבדה במשק בית, אבל על פי דו"ח רציפות בעבודה היא לא עבדה למעלה משנה עובר לאירוע התאונה , הפסד השתכרות בעבר הינו "נזק מיוחד" שיש להוכיחו על פי ראיות, ומשהוברר כי התובעת לא עבדה ואף קיבלה "הבטחת הכנסה" הרי שלא הוכח הפסד השתכרות בעבר ואין לפסוק לה בראש נזק זה דבר.
יוצא אפוא, כי עניינו של תיק זה בשאלת הפיצוי של הנזק הלא ממוני , דהיינו, "כאב וסבל" וכן הטענה או הדרישה לעזרה צד ג' והוצאות שונות שנגרמו לה. אציין, כי התובעת הייתה מאושפזת מס' ימים בבי"ח צפת ובהמשך הייתה גם בתקופת אי כושר מס' חודשים כאשר ב"כ הנתבעים חלק לחלוטין על תקופתם של תעודות המחלה.
תעודות מחלה אלה, ישמשו אותי לצורך פסיקת כאב וסבל, אילו חלקו הנתבעים על תקפותם של תעודות המחלה ניתן היה לשלוח שאלת הבהרה למומחה ביהמ"ש שזה המנדט שלו וזה תפקידו שמכוחו ניתן היה ללמוד, אם הוא מכשיר או לא מכשיר את תעודות המחלה. משלא נעשה הדבר מבחינתי מדובר בתעודות מחלה שיש לקשור אותם לאירוע התאונה נשוא כתב התביעה.
זאת ועוד, בניגוד למה שציין מומחה ביהמ"ש הוצגו בפני מסמכים לפיהם התובעת עברה טיפולים פיזיותרפים לא מעטים, המומחה לא שלל את הקשר הסיבתי הרפואי בנוגע לטיפולים אלה, אלא רק ציין שלא עברה טיפולים שכאלה (דבר שאינו נכון) וכן שלא קיבלה טיפול תרופתי או טיפול במרפאת כאב.
הצדדים היו חלוקים חזיתית בשאלת הפיצוי בגין כאב וסבל, התובעת טענה, כי מגיע לה הסכום המקסימלי על פי התקנות ואילו הנתבעים טענו, כי לאור המסמך הרפואי הראשון מבי"ח צפת מדובר בנזק גוף קל מאוד, אם בכלל. שאינו מזכה בפיצוי יותר מ 1,000 ₪ ומכל מקום אין קשר סיבתי רפואי בין המסמכים הרבים שהוצגו ובין תלונותיה של התובעת.