אבו דיאב ואח' נ' חרבטלי ואח'

החלטה

מבוא:

לפניי תביעת התובע, כנגד הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה ביום 23.4.2009 (להלן: "התאונה").

התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), היה במועד התאונה המחזיק והמשתמש ברכב מספר

58-940-02 (להלן: "הרכב"). אין חולק כי במועד התאונה הנתבע לא החזיק בביטוח בר תוקף לנהיגת הרכב, עפ"י הוראות פקודת ביטוח רכב מנועי [נ"ח], תש"ל-1970 (להלן: "הפקודה").

במועד התאונה נהג הנתבע ברכב, כשהוא מסיע בו את התובע. במהלך הנסיעה ארעה התאונה והתובע נפגע.

התביעה הוגשה כנגד הנתבע וכנגד הנתבעת 2 – קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (להלן: "קרנית"), כמי שעפ"י הנטען עליה לשאת בפיצוי התובע בגין נזקיו.

הנתבע הודה כי נהג ברכב ללא ביטוח, אך הוסיף וטען כי נהג ברכב בלא רשות אחיו שהינו בעליו (להלן: "האח"), וכי התובע ידע זאת וכי על כן דין תביעתו להידחות.

קרנית הגישה כתב הגנה ובו טענה, בין היתר, כי דין התביעה להידחות שכן התובע ידע שנעשה שימוש ברכב תוך הפרת החוק לתיקון דיני העונשין (שימוש ברכב ללא רשות, תשכ"ד – 1964). משכך עפ"י הוראות סעיף (7)(2) לחוק הפלת"ד, אינו זכאי לפיצוי.

בד בבד, עם הגשת כתב הגנתה, הגישה קרנית הודעה לצד שלישי כנגד הנתבע וכנגד האח בנימוק כי ככל שתביעת התובע תתקבל, הרי שעליהם לשפותה בגין כל סכום בו תחויב.

לטענת האח, הרכב נלקח ללא רשותו וללא ידיעתו ומבלי שהתיר את השימוש בו. לטענתו, התובע והנתבע ידעו כי לא היה לרכב ביטוח בר תוקף עפ"י הפקודה נכון למועד אירוע התאונה, וכי על כן דין ההודעה כנגדו להידחות.

נוכח המחלוקות שבין הצדדים, פוצל הדיון בתביעה ונדונה תחילה שאלת החבות.

ההחלטה ניתנת לאחר שהובאו לפניי הראיות כדלקמן: תצהיר עדותו הראשית של התובע וחקירתו הנגדית, עדותו הראשית וחקירתו הנגדית של הנתבע, תצהיר עדותה הראשית וחקירתה הנגדית של אם הנתבע והאח – הגברת חרבטלי (להלן: "האם") ותצהיר עדותו הראשית וחקירתו הנגדית של האח. הצדדים הגישו סיכומים בכתב, למעט הנתבע אשר נמנע מלהגיש סיכומיו.

כל ההדגשות שלהלן אינן מופיעות במקור, אלא אם יאמר אחרת.

הכרעה:

הוכח כי האח רכש רכב חליפי כחודשיים-ארבעה חודשים עובר למועד התאונה (עדות האם והנתבע), ולא נסתרה טענתו כי העביר את פוליסת הביטוח מהרכב לרכבו החליפי. כן הוכח כי הרכב הוחנה בקרבת ביתם של האח והנתבע, המתגוררים יחדיו, וכי מפעם לפעם עשה הנתבע שימוש ברכב בידיעת האח ומבלי שהאחרון עשה ניסיון של ממש אם בכלל, על מנת למנוע שימוש זה (חקירתם הנגדית של הנתבע והאם).

הוכח כי הנתבע השתמש בגלוי באופן קבוע ברכב, לפחות כשנה לפני התאונה.

התובע, שהינו חבר ילדות של הנתבע ומתגורר בסמוך לבית הנתבע והאח, היה בן בית בביתם.

הנתבע והאם ניסו להרחיק את האח מכל חבות, בטענה כי הנתבע נטל את הרכב בלא רשות וידיעת האח, תוך שהנתבע והתובע יודעים כי השימוש ברכב אינו מבוטח. מתצהיר עדותה של האם עולה לכאורה כי עסקינן באירוע חד-פעמי, וכי לשיטתה אמרה מפורשות לתובע ולנתבע כי אין לרכב ביטוח וכי אסור לנהוג בו – חרף כך נטלו הרכב ונסעו.