אבו גאנם נ' אלחורטי

פסק דין

1.התובע הינו בעלים של רכב מסוג מאזדה 3 (להלן: רכב 1). ביום 12.5.12 בצומת גינתון אירעה תאונה בין רכב 1 לבין רכב שבו נהג הנתבע (להלן: רכב 2). מכאן התביעה של התובע להשבת הנזקים שנגרמו לרכב 1 בעקבות התאונה.

2.בעדותו בבית המשפט התובע טען שנסע בנתיב הימני ובשלב מסוים עבר לנתיב השמאלי, וזאת מבלי להפריע לתנועה ונעצר ברמזור אדום. לאחר חלוף פרק זמן קצר, הגיח רכב 2 מאחור מתוך הנתיב השמאלי, ופגע בו באופן ישיר כך שרכב 1 נהדף קדימה.

3.הנתבע טוען כי נסע בנתיב השמאלי וממרחק של מספר עשרות מטרים הבחין ברכב 1 נוסע בנתיב הימני באיטיות ובאופן פתאומי רכב 1 סטה מנתיב נסיעתו אל תוך הנתיב השמאלי ואף הדגים את תנועת רכב 1 כתנועה אלכסונית אל תוך נתיב נסיעתו. לטענת הנתבע, רכב 1 ניזוק בקצה השמאלי אחורי והרכב נהדף שמאלה בצורה סיבובית ולא קדימה, כפי שטען התובע.

4.מדובר בגרסה מול גרסה. לא הוצגו בפני תמונות של שני הרכבים מיד לאחר התאונה על מנת להיווכח לאופן הדיפתו של רכב 1 מיד לאחר התאונה, האם קדימה כפי טענת התובע, או שמא שמאלה בצורה סיבובית כטענת הנתבע. בנוסף לכך, מעדויות שני הנהגים עלה שהגיעה משטרה למקום אך תיק המשטרה לא הוצג בפניי. מצד אחד, התובע, שעליו הראיה להוכחת תביעתו, לא התייחס כלל בעדותו לקיומו של תיק משטרה. מצד שני, הנתבע טען שקיבל הודעה מהמשטרה על סגירת תיק החקירה שנערכה בעניינו בעקבות התאונה, אך לא הגיש את האישור בדבר סגירת התיק. יוצא מכך, שהצדדים לא הבהירו בראיות מתאימות אם המשטרה החליטה לנקוט בהליך פלילי ע"י הגשת כתב אישום כנגד מי מהנהגים בעקבות התאונה. יתר על כן, גם אם המשטרה לא נקטה בהליך פלילי כלשהו כנגד התובע והנתבע, הרי שהעדויות שנאספו בתיק זה, יכלו לזרות אור נוסף על אופן קרות התאונה ולכן טוב היה אם ראיות אלה היו מובאות ומונחות בפני בית המשפט. בנוסף, אם תיק החקירה היה מוגש לתיק המוצגים של בית המשפט, כל אחד מהצדדים היה יכול לעמת את הצד היריב בחקירה נגדית עם הדברים שנאמרו על ידו באמרתו במשטרה.

5.מתוך עיון בתמונות רכב 1, על פניו, מדובר בפגיעה לכל רוחבו של רכב 1, דבר שיתכן ויכול להתיישב עם גרסתו של התובע לאופן קרות התאונה. עם זאת, התובע אישר שביצע סטייה מנתיב לנתיב, דבר שתואם את טענתו של הנתבע לגבי הסטייה שבוצעה, וזאת על אף השוני בין שתי הגרסאות לגבי עיתוי הסטייה, קרי, לפני הגעת רכב 2 למקום או לאחר מכן. מן הראוי לציין שהעובדה שרכב 1 עבר מנתיב ימין לנתיב שמאל לא נרשמה בהודעה של התובע לחברה הביטוח שביטחה את רכב 1, והדבר עלה רק בעדותו בבית המשפט וזאת בתגובה לכך שהטענה הועלתה בכתב ההגנה.

6.בנסיבות אלה, הנני קובע שיש לחלק את האחריות בין שני הנהגים באופן שווה. רשלנותו של התובע נובעת מסטייה מנתיב לנתיב בצורה בלתי זהירה ותוך סיכון התנועה וזאת בניגוד לסעיף 40(א) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961. רשלנותו של הנתבע נובעת מאי שמירת מרחק מרכב שנסע לפניו לפי תקנה 49(א) לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961.

7.לגבי הנזק, התובע צירף חוות דעת שמאי ואשר לא נתבקש להתייצב בבית המשפט להיחקר בחקירה נגדית על חוות הדעת שערך מכח תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984. בנסיבות אלה, חוות דעת שמאי הינה ראיה שיש לייחס לה את מלוא המשקל. מתוך חוות הדעת עולה כי רכב 1 ניזוק באופן מלא (אובדן להלכה).

8.על כן, הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. 14,343 ₪, שהינם מחצית הנזק לפי חוות דעת השמאי, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום עריכת חוות הדעת ביום 3.6.12 ועד מועד התשלום בפועל.

ב. 1850 ₪ עבור שכר טרחת שמאי, וזאת על פי קבלה שצורפה לכתב התביעה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום עריכת חוות הדעת 3.6.12 ועד מועד התשלום בפועל.

ג.הוצאות משפט בסך של 800 ₪.

ד. שכר טרחת עו"ד בשיעור של 11.6% מהסכומים הנקובים בפסקאות א' ו-ב' לעיל.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ב טבת תשע"ד, 15 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.