אבו ג'מייע ואח' נ' ר' ואח'

השופט י' עמית:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט ע' טאהא) מיום 18.5.2015 בת"א 3942-03-14.

1. ביום 15.6.2013 נסעו המשיב 1 (להלן: א') והמערער 1 (להלן: חוסיין) ברכב מכיוון ג'נין ליפיע. מסיבה לא ברורה, הרכב התהפך וא' נפגע באופן קשה. א' הגיש תביעה נגד חוסיין ונגד קרנית, בטענה שחוסיין נהג ברכב ללא ביטוח וללא רישיון נהיגה בתוקף. מנגד, חוסיין וקרנית טענו שא' הוא שנהג ברכב בזמן התאונה. בנוסף, קרנית הגישה הודעת צד ג' נגד חוסיין ונגד אחיו, בעל הרכב (להלן: חסן). חסן טען כי השימוש ברכב נעשה ללא רשותו, ולכן גם אם ייקבע שחוסיין היה הנהג, עדיין אין להטיל את האחריות על חסן.

           השאלה מי נהג ברכב היא מכרעת: אם א' נהג ברכב, נשללת ממנו זכות התביעה מכוח סעיף 7(5) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק); אם חוסיין נהג ברכב, עומדת לא' זכות תביעה נגד קרנית, ובהמשך לכך יש לדון בהודעת צד ג' שהוגשה מטעמה נגד חוסיין וחסן.

2. בית המשפט המחוזי קבע כי חוסיין נהג ברכב בזמן התאונה. מסקנה עובדתית זו מבוססת על הראיות הבאות:

           (-) א' מסר גרסה סדורה ועקבית, אשר עמדה גם במבחן החקירה הנגדית;

           (-) עדות ראיה של שני עדים (אמיר וטאהר) שהיו מהראשונים להגיע לזירת התאונה. שניהם העידו כי א' וחוסיין נזרקו מהרכב במהלך התאונה. לדבריהם, חוסיין שכב לצד הרכב כשהוא ללא נעליים, ונעליו היו ליד דוושות הרכב;

           (-) תמונות שצולמו מיד לאחר התאונה מחזקות את עדותם של אמיר וטאהר;

           (-) בגרסתו של חוסיין התגלו "סתירות ותמיהות מהותיות", חלקים מהותיים מן הגרסה נשמעו לראשונה במסגרת החקירה הנגדית, ובין היתר חוסיין הטיח בא' האשמות חריפות חסרות בסיס. בית המשפט התרשם ממהימנותו של חוסיין באופן "שלילי ביותר" וקבע כי האמת לא היתה נר לרגליו.